שוב ושוב אנו נתקלים בטענות כנגד תופעת אבחוני היתר בתחום לקויות הלמידה ו/או הפרעות הקשב והריכוז. המקטרגים טוענים כנגד עודף התלמידים שזוכים להתאמות.
טענות אלה מביעות חוסר אמון בצרכים המיוחדים של ציבור גדול של ילדים ובוגרים, הזקוקים לסיוע. מקורן בשתי סוגיות שונות; האחת נוגעת לפקפוק באמינות האבחנות, הנקבעות עבור תלמידי תיכון שפונים לאבחון ראשון בגילאים מבוגרים, והשנייה - לשיעור הגבוה של תלמידים הניגשים כיום לאבחונים לשם קבלת התאמות.
לשתי הסוגיות יש בסיס במציאות - אכן, רבים פונים לאבחון ראשון בגילאים מאוחרים יחסית, לקראת התיכון ובמקרים רבים גם לקראת לימודים גבוהים, ואכן - שיעור ההתאמות הניתנות לתלמידים גבוה. עם זאת, הטענות שכנגד עושות עוול לילדים ולבוגרים הזקוקים לסיוע. מכלול סיבות עשוי להוביל פנייה מאוחרת לאבחון. שילוב של סביבה מגוננת וחומלת בבית הספר היסודי ורמת מורכבות מתונה של החומר הנלמד בגילאים אלה, מאפשר, פעמים רבות, לילדים בעלי מוטיבציה גבוהה או יכולות אינטלקטואליות טובות לפצות על קשייהם הלימודיים באופנים אחרים, להגיע להישגים תקינים בבית הספר ולא לעורר את חשד המורים וההורים כי קיימים קשיים הדורשים התערבות.
קשיי הלמידה מתבטאים במלוא חומרתם עם המעבר לחטיבת הביניים, לתיכון או לאקדמיה. אז מורכבות החומר אינה מאפשרת להישען על אסטרטגיות מפצות באותה מידת יעילות. בעניין ההתאמות, על-אף שיעור ההתאמות הגבוה, יש לזכור כי מרביתן אינן משנות את תוקף הבחינה; תוספת הזמן, הגדלת שאלון הבחינה, הקראת השאלון ואף האפשרות להכתיב את התשובות לבוחן - מסייעות במידה ניכרת לתלמידים ולסטודנטים עם ליקויי למידה ו/או הפרעת קשב להתמודד עם מטלות הבחינה ולהביא לידי ביטוי את ידיעותיהם, אך התאמות אלה אינן מעניקות להם יתרון על פני תלמידים ללא ליקויים.
ועם זאת, הפערים בין אחוז מקבלי ההתאמות בבתי הספר התיכוניים בישובים המבוססים לבין אחוז מקבלי ההתאמות בישובי הפריפריה, כמו-גם הפער העצום בין אחוז מקבלי ההתאמות במגזר היהודי לבין תלמידי המגזר הערבי, הדרוזי והבדווי - מלמדים על אפליה מבנית במערכת החינוך ועל כך שבפועל מספר התלמידים שאמורים לקבל התאמות אמור להיות גבוה יותר!
אזור מרכז הארץ והיישובים המבוססים (כוכב יאיר, שוהם, רעננה, רמת השרון ואחרים), רווי במכוני אבחון ובהורים שיש ביכולתם לסייע לילדים ולממן להם אבחונים. לעומת זאת, ביישובים שבהם מתגוררות אוכלוסיות קשות יום, התמונה שונה. לשם המכונים הפרטיים אינם מגיעים. פעמים רבות, תלמידים שזקוקים להתאמות ולתמיכה בלימודים, אינם מאובחנים, ומתוקף כך הם אינם זכאים ליהנות מתקציבי השילוב בביה"ס. רמת הישגיהם פחותה והשתלבותם בכיתה אינה מוצלחת. ככה נוצרת מציאות של תלמידים אשר נופלים בין הכיסאות, כשהביטוי הקיצוני לתסכול אלה הן תופעות של אלימות מילולית ופיזית בבתי הספר. בלקונה זאת, נכנסת אגודת ניצן ומשקיעה מכספי התרומות שלה (בהיקף 2 מיליון שקל לשנה), במלגות המסייעות לסבסד אבחונים של תלמידים ממשפחות מעוטות יכולת ביישובי הפריפריה ,שיעורי הוראה מתקנת והדרכת הורים.
