קלוד מונה (1926-1840) קלוד מונה נולד בפריס ב-1840 - נפטר בג'יברני ב-1926, בגיל 86. במשך יותר משישים שנה צייר מונה ללא הפסק, משכלל את אמנותו המנציחה את הביטוי הטהור ביותר לאימפרסיוניזם, תנועה שהפכה בראשית המאה ה-20 לאחד היסודות החשובים ביותר באמנות המודרנית. התערוכה בגרנד פלה בפריז תערוכה זו, המתקיימת עכשיו בגרנד פלה בפריז (עד 24.1.10), יחד עם אירועים נוספים במקביל, היא האירוע הגדול ביותר שנערך לכבוד הצייר מזה 30 שנה, ב-1980. מאז, המחקרים על אודות מונה הלכו ורבו והאירו את יצירתו באור חדש. בתערוכה מוצגים ציוריו של מונה שהושאלו ממוזיאונים ידועי-שם בכל העולם - מברזיל, ממוסקבה, מניו-יורק ומשטוקהולם, וממוזיאון אורסה עצמו, אשר ממעט להשאיל את תמונותיו. ואומנם, מוזיאון מרמוטון בפריז סירב להשאיל תמונות של מונה ופתח תערוכה נפרדת מאוסף ציורי מונה שלו. וכך, יכולים אנו לראשונה לצפות בחזון של מונה והאימפרסיוניסטים - ביטוי של אותו נושא בסדרת תמונות - בשעות שונות של היום או תקופת השנה, בתנאי תאורה שונים. התערוכה מתמקדת בציורים של מונה בגבולות צרפת, ולא מציגה תמונות שצייר בטיוליו הרבים באירופה (אנגליה, הולנד, ונציה, שוודיה...). בגרנד פלה מוצגים (בחינם) בכל יום סרטים על מונה ועל האימפרסיוניזם. מונה בראשית חייו קלוד מונה נולד ב-1840 בפריז. משפחתו עברה לגור ב-לה הברה, נורמנדי. אביו רצה שיצטרף אליו לעסק המשפחתי של חנות המכולת, אבל מונה רצה להיות צייר. אמו הייתה זמרת. מונה התקבל לתיכון לאמנות. המקומיים הכירו אותו כצייר קריקטורות, אותן מכר ב-20-10 פרנק. אחדות מהן נמצאות במוזיאון מרמוטון בפריז. בחופי נורמנדי פגש את יוג'ין בודין אשר נעשה המנטור שלו ולימד אותו לצייר בשטח, באוויר החופשי ולהשתמש בצבעי שמן. שניהם הושפעו מג'ון ברטולד ג'ונקינד. בגיל 16 נפטרה אמו ומונה עבר לגור עם דודתו האלמנה חשוכת הילדים. ב-1861 הצטרף לצבא באלג'יריה להתחייבות של שבע שנים. אבל לאחר שנתיים, בעקבות מחלתו, התערבה דודתו והצליחה לשחרר אותו מהצבא ולהחזירו ללימודי אמנות בפריז. בדרך לאימפרסיוניזם מאוכזב מהטכניקה של העתקת אמנים קלאסיים בלובר שהייתה נהוגה אז, קלוד מונה למד ב"אקדמי סוויס" ולאחר מכן בסטודיו של שרל גלייר בפריס, שם התחבר עם פרדריק בזיל, אוגוסט רנואר ואלפרד סיסלי, אשר כמוהו - דגלו בציור בשטח, בנוף הפתוח. הציור הראשון ששלח מונה לסלון האקדמיה ב-1868 התקבל וזכה להצלחה, אבל ציורים אחרים שהגיש ב-1869 והלאה נדחו, לצערו הרב, שכן מצבו הכלכלי הלך והידרדר. יש לציין כי באקדמיה שלטו אנשים שדגלו בציור הקלאסי ודחו כל גישה חדשנית באמנות. כך קרה שאמנים רבים הנחשבים כיום לעמודי התווך באמנות, נדחו על-ידי האקדמיה. כתגובה, הם הקימו את "סלון המסורבים" (salon des refusés), שם אירוני למדי... עם פרוץ מלחמת צרפת-פרוסיה ב-1870, נסע מונה עם משפחתו ללונדון והצטרף לסיסלי, פיסארו ודוביני ששהו שם, ושם הכיר גם את סוחר האמנות פול דוראן-רואל אשר לימים מכר את תמונותיו והביא לרווחתו הכלכלית. בלונדון התוודעו ציירים אלה אל אמנים אנגלים כמו קונסטבל וטרנר וניתן לראות את השפעתם על ציוריו של מונה. עם שובו לצרפת, עבר מונה להתגורר בארג'נטיי, ליד פריס (1874-1873), שם נפגש עם רנואר ומאנה, לעתיד - חברים בקבוצת האימפרסיוניסטים. בניגוד למנה שרצה להדהים את הצופים, כדוגמת ציורו "ארוחת הבוקר על הדשא" (1863) בו מצוירת אישה עירומה יושבת על הדשא בין שני גברים לבושים בקפידה, מונה רצה להנעים ביפי הטבע ועושר הצבעים. שנתיים אחר-כך (1865), בהשפעת מנה, מצייר גם מונה את הוורסיה שלו ל"ארוחת בוקר על הדשא", בלי התרסת העירום. ציור הסקיצה השלם, הקטן יחסית, נמצא במוזיאון הרמיטג' בלנינגרד והובא לכאן (לגרנד פאלה), לצד הציורים שהובאו ממוזיאון אורסה בפריז, בהם נראה הניסיון הגרנדיוזי שלו לצייר את הנושא בחלקים אחדים, בגודל כמעט טבעי. הוא לא סיים את המלאכה (על-פי הסקיצה), אבל חלקים אלה הם אמנות בשיאה (master pieces). בארג'נטיי צייר מונה את הסיין, את גדות הנהר ואת תחרויות השיט, כשהוא מתמקד באפקטים החמקמקים והמשתנים של הטבע, ומצייר אותם במשיכות מכחול נועזות. האימפרסיוניזם ב-1874 נערכה התערוכה הראשונה של קבוצת ציירים שמאוחר יותר נקראו אימפרסיוניסטים. מונה היה אחד המובילים בתנועה. שם הזרם ניתן לו בעקבות הציור הנפלא שצייר מונה ובו זריחת השמש בנמל לה הבר. מונה קרא לו "התרשמות, זריחת שמש" (impression, sun rise). מונה וחבריו התמקדו בציורי חוץ ובאפקטים של האור. הבית והגן בג'יברני ב-1878 עבר מונה לוויטי וב-1883 לג'יברני, ומלבד גיחות קצרות אל מחוץ לגבולות צרפת, חי שם עד אחרית ימיו. מונה התברך בטביעת עין חדה והיה קולוריסט מופלא. הוא היה העקבי מבין חבריו בפיתוח החזון והסגנון האימפרסיוניסטי. ב-1890 רכש מונה את אחוזת ג'יברני. אמנותו התפתחה דרך המוטיבים שסבבו אותו: הגן, הפרחים, הגשר היפני מעל האגם שיצר, ויותר מכל - האגם וחבצלות המים (Le bassin aux nymphéas). יותר מאשר מונה צייר את הגן, הוא יצר את הגן לפי טעמו, כדי שישמש לו מודל לציוריו. מתוך התמקדות בנושאים אלו, ובהמשך לקונספציה שלו אותה ביטא בציוריו הקודמים, גם כאן צייר את אותם מוטיבים בשעות שונות של היום, בתנאי תאורה שונים והעניק לעולם את היפים בציורי שושנות המים, הנימפיאה, בגווני הכחול, סגול, ועד אדום, כתום. בפרויקט עצום ורב-ממדים במוזיאון האורנג'רי בגני טווילרי מעטרים ציורי הנימפיאה שלו את קירותיהם של שני אולמות עגולים, והצופה יכול להסתובב בעקבותיהם ולחוש את השינויים בהם בשעות היום ובתקופות השנה, לרקע צלילי מוזיקה קלאסית. אך מעבר לכך, התמקדות אובססיבית זו במוטיב אחד והשאיפה להגיע לחקר הנושא הובילו אותו לכיוון האבסטרקט, ובכך הקדים מונה את זמנו. כיום, חוקרים חדשים מכתירים אותו כאחד מאבות זרם האבסטרקט במאה ה-20. חייו האישיים מונה נישא לחברתו והמודל שלו קמיל דונסיה (Camille Doncieux) שהופיעה בציוריו הידועים כמו 'אישה בגן', 'על גדות נהר הסיין'. בנם הראשון, ז'אן, נולד ב-1867 (נהרג אחר-כך בתאונת מכונית קרוב לג'יברני) ובנם השני, מישל, נולד ב-1878. הלידה השנייה החלישה את גופה העייף מכבר וקמיל נפטרה מטוברקולוסיס ב-1879 בגיל 32. עוד ב-1878 משפחת מונה עברה לגור עם משפחתו של ארנסט הושדה (Ernest Hoschedé), בעל חנות כלבו עשיר ותומך אמנות. לאחר שירד מנכסיו ועבר לגור בבלגיה ולאחר מות קמיל ב-1879 אליס הושדה עזרה למונה לטפל בשני ילדיו, וכך יצרו את משפחת הושדה-מונה המורחבת, המונה את שש ילדיה ושני ילדיו. יחד גרו בג'יברני, אחר-כך גם התחתנו, והקשר ביניהם התהדק אף יותר כאשר אחד מבניו של מונה התחתן עם אחת מבנותיה של אליס. מותו מונה נפטר מסרטן הריאות ב-1926 בגיל 86 ונקבר בבית הקברות של כנסיית ג'יברני. הוא ביקש שהלוויה תהיה פשוטה, כך שרק כ-50 איש נכחו בה. בנו מישל ירש את הבית והציורים בג'יברני והוא העניק אותם לאקדמיה לאמנות בצרפת ב-1966. כמאה ציורים העביר עוד בימיו למוזיאון מרמוטון הנקרא גם מוזיאון מונה. הבית והגן המופלא בג'יברני פתוחים לקהל כמוזיאון חי הכולל את כל החפצים של מונה ואוסף ההדפסים של חיתוכי העץ היפניים שלו. בין הציורים הידועים ביותר של מונה:

• פרגים פורחים, 1873, Musée d'Orsay ,Paris;

• אישה בגן, Hermitage, St. Petersburg;

• הגן בסן אדרס Metropolitan Museum of Art, New York City, 1867;

• סדרות של חבצלות המים, 1926-1914, מוזיאונים בכל העולם;

• סדרת קתדרלת סן רואן, Rouen Cathedral;

• סדרת תחנת סן לאזר בפריז, 1877-1876;

• סדרת ערמות שחת, 1891-1890;

• סדרת הפרלמנט באנגליה, 1904.