מאמר מערכת ב
עיתון אמור להיות גולת הכותרת שלו. זהו, אם תרצו, הלב הפועם, המוח הקודח, השאור שבעיסה, עיקר העיקרים. אני אוהב מאמרי מערכת ועשיתי לי מנהג לקרוא אותם בנפרד מדי בוקר ולהפליג בדמיוני מדוע ואיך נוצר התמליל הזה. יכול להיות שפעם, בימים רחוקים, היו מתכנסים בכירי הבכירים חברי מערכת העיתון בשעת לילה מאוחרת, מקיימים דיון מעמיק על אודות הנושאים השונים העומדים על סדר היום, זה תומך נלהב וזה מקטרג, זו מלגלגת וזו נעלבת, עד שעולה הצעה המקובלת על הרוב. או אז היה העורך מטיל את המשימה על מאן דהוא שיכתוב מאמר בשם כל המערכת ולאחר ההערות והתיקונים מברכים על המוגמר.
קשה לי להאמין שהפרוצדורה הזאת מתקיימת כיום. אין זמן, אין חניה וכולם טרודים. יותר הגיוני שהעורך מקבל הצעות או מציע הצעות, יש דואר אלקטרוני ויכול העורך (בעצה אחת עם בעל העיתון) להחליט על מאמר המערכת שיתפרסם למחרת היום. זו הסיבה שרוב מאמרי המערכת רדודים וכתובים בדרך-כלל ברמה נחותה ממאמרים הנושאים שמות כותביהם. ב
עיתון הארץ, מאמרי המערכת הם בדרך-כלל טקסטים של הטפה מתנשאת שאין בהם שאר-רוח ורובם דמגוגיה נבובה היורדת ממרומי מושב החכמים בלילה לתועלת נבערי הבורים שלמרגלותיהם. פעם הייתי מתרגז. כל בוקר. היום אני פשוט צוחק וזה עושה לי את היום.
קחו למשל את מאמר המערכת של יום ד' ("חוק יריקה בפרצוף" - 24.11.10):
- "במשך השנים ניסו חוגי הימין לבלום מהלכים מדיניים של ממשלות ישראל, בין השאר באמצעות חוקים שמתנים ויתור על שטחים ברוב מיוחס בכנסת ו/או משאל עם. שלשום עשתה הממשלה יד אחת עם הכנסת הימנית ביותר בתולדות המדינה, כדי להדק את האזיקים על ידיו של הדרג המדיני בתהליך השלום".
כמה חכם! כמה מבריק! מה הגיוני יותר מזה? הכותב נגרר אחרי המקלדת כחבל אחר הדלי אל מעמקי הבאר העכורה. יש לנו את "חוגי הימין" שמנסים לבלום מהלכים, יש ממשלה ויש כנסת. פתאום יש גם "דרג מדיני"! מי זה או מה זה? - סתמו ולא פירשו. הרי הדרג המדיני הוא הממשלה ואפילו חברי הכנסת שכאמור עשו יד אחת "...כדי להדק את האזיקים על ידיו של הדרג המדיני בתהליך השלום". כלומר, הציבו מחסום לעצמם בשאלות קריטיות. מה רע? כולנו זוכרים היטב איך אותו סוחר סמים יחד עם אותו משוחד מיצובישי הביאו עלינו את קללת אוסלו, שעיתון הארץ עדיין מתעקש כמו פרד לראות בה ברכה.
אבל משפט המחץ ב"מאמר" הזה הוא המשפט הבא:
- "...כל בר דעת יודע שחלוקה מחדש של הריבונות בירושלים היא תנאי הכרחי להסדר שלום עם הפלסטינים".
בבת אחת סילקו אותי ואת שכמותי מן החוג היוקרתי והנוצץ שלהם והפכו אותנו לחסרי-דעת. הרי אני בטוח לגמרי שחלוקה מחדש או מיָשָׁן של הריבונות בירושלים תמשיך את הסדר האיבה הקיים ואולי אף תחריף אותו. הגירוש והחורבן של גוש קטיף, שעיתון הארץ היה מוביל ראשי בהם, יצרו מציאות שעיתון הארץ מסרב להכיר בזוועה שבה ובטיפשות שעמדה מאחורי רעיון העוועים הזה. לא די לכם???
מסתמא ניתן לפרש שאם מישהו נוטל לעצמו סמכות לקבוע מיהו "בר-דעת" ומי אינו כזה, הרי הוא עצמו אמור להיות מוּרם קמעה ממעמד "בר-דעת" בעלמא. אבל כשקוראים את הקביעה הנחרצת אין מנוס מן המסקנה שמאחוריה נחבא לו שכל מצומק וכל כולו נקי מדעת. צלול בריקנותו. היה אפשר לדרוש מכותב המאמר שייזהר בדבריו, שהרי המציאות הפכפכה, הכל ייתכן, אבל חז"לינו הגבילו אזהרות מעין אלו לחכמים בלבד ("שמא תחובו חובת גלות ותגלו למקום מים הרעים, וישתו התלמידים הבאים אחריכם וימותו, ונמצא שם שמים מתחלל").