האיש שהציף את העולם בדם

ביולי 2006, זמן קצר לפני פרוץ מלחמת לבנון, הגיע לישראל דיווח ממקורות ביון מערביים, לפיו נצפה ויקטור בוט במתקן של חיזבאללה בלבנון. בישראל כבר שררה דריכות לגבי בוט. זמן קצר לפני כן נחת בדמשק עוזרו האמריקני של בוט, ריצ'רד עמאר שישקלי, שהוא גם אחיינו של נשיא סוריה בראשית שנות החמישים, אדיב שישקלי. האחיין שישקלי, איש עסקים מתוחכם שגדל בארצות הברית, יצר קשרים עם משפחת בן-לאדן מתקופת לימודיו באוניברסיטה בסעודיה. שישקלי, שעד 2006 התגורר בטקסס, החליט לשוב הביתה לסוריה, זמן קצר לאחר שבוושינגטון התקבלה ההחלטה להחרים את נכסיו של בוט בארצות הברית. בישראל, היו מי שהחלו לתהות על כוונותיו של בוט. החשש העיקרי היה זליגה של נשק רוסי מסוריה לחיזבאללה, מה שמאוחר יותר התברר כמדויק, במיוחד בכל הקשור לטילים נגד טנקים מסוג קורנט, שהיוו את הגורם מספר אחת לאבדות ישראליות במלחמת לבנון השנייה. ב-18 באוגוסט 2006, ארבעה ימים לאחר סיום המלחמה, הגיעה למוסקבה משלחת של משרד החוץ בראשותו של מרק סופר, סמנכ"ל משרד החוץ לענייני רוסיה דאז. התלונה העיקרית מול הרוסים הייתה כי נשק אנטי-טנקי רוסי הגיע לידי חיזבאללה וכוון נגד חיילי צה"ל במלחמה. בספטמבר הגיע לישראל שר החוץ הרוסי סרגי לברוב, שכעת נלחם בכל עוז למען בוט. בישראל הוא שמע כי פרט לטילי קורנט הגיעו לידי חיזבאללה גם מטולי RPG-29 מסוג ואמפיר. ברמה העקרונית, משפחות ישראליות שנפגעו במלחמת לבנון השנייה יוכלו כעת לתבוע את בוט ואולי גם את ממשלת רוסיה, על נזקים שנגרמו להן במהלך המלחמה. אם זה יקרה, ייווצר תקדים מעניין במיוחד.

מלחמות האזרחים שפרצו ברחבי העולם בשנות ה-90 הביאו לקוחות רבים לנשק הסובייטי, ובוט, כמו האוליגרכים בשעתם, ניצל את שעת הכושר שנפלה בחלקו. הוא מצא דרכים לשפץ ולרכוש צי אדיר של מטוסים סובייטיים, והקים יש-מאין חברה בינלאומית להעברת מטענים. הוא סחר בכול: מקררים, מזגנים, נוצות יען ובעיקר - נשק. תוך זמן קצר הגיעו עסקיו של בוט לממדי ענק. הוא שלט על צי אווירי של 60 מטוסי תובלה שטסו ללא הפסקה בין אפריקה, אירופה והמזרח התיכון, והעסיק קרוב לאלף עובדים ובהם טייסים הרפתקנים וצוות טכנאים ואנשי קרקע. כינויו היה 'הדוור'. זאת הייתה שעתו הגדולה של בוט. הוא קנה ומכר וסחר בנשק במשך קרוב לשני עשורים, במלחמות אזרחים שהשתרעו על פני שלוש יבשות. הנשק שמכר הזין מלחמות עקובות מדם באפריקה, במזרח התיכון ובדרום אמריקה. עם רשימת לקוחותיו נמנו נשיאים ורודנים, ביניהם נשיא ליבריה לשעבר צ'רלס טיילור, העומד היום למשפט בבית הדין הבינלאומי בהאג; מנהיג המורדים באנגולה ז'ונאס סאווימבי, ומובוטו ססה סקו המנוח בקונגו. בכל אותן מדינות השתוללו במשך שנים מלחמות אזרחים אכזריות במיוחד. דוח 2005 של ארגון זכויות האדם 'אמנסטי אינטרנשיונל' הגדיר את בוט כ"איש העסקים הבכיר ביותר" המעורב בסחר באמצעי לחימה עם מדינות שהמסחר עימן נאסר על-ידי האו"ם - בהן בולגריה, סלובקיה, אוקראינה וקירגיזסטן. בין היתר מיוחסת לבוט גם עסקת מכירת נשק אדירה מאוקראינה לאוגנדה דרך טנזניה. אולם התמונה מורכבת הרבה יותר. בוט לא שירת רק רודנים אלא גם ארגונים במערב, כמו גם את הממסד הצבאי הרוסי. שירותי ביון ברחבי העולם שעקבו אחר בוט במשך שנים, ככל הנראה גם הסתייעו בשירותיו לא פעם. זו אולי הסיבה שבגינה הוא מעולם לא הועמד לדין על סחר בנשק, עד מעצרו לפני שנתיים. ארגונים במערב החלו אז לחשוד בבוט כי הוא שלח ידו גם בחימוש הטליבאן, ובלי למצמץ - גם בחימוש יריבי הטליבאן, אנשי הברית הצפונית באפגניסטן. על-פי דיווחים בעיתונות הבריטית, גורמי ביון בריטיים מצאו באפגניסטן עדויות שלפיהן העביר בוט נשק לאל-קאעידה. ההערכה היא כי ב-2006 היה בוט מעורב גם באספקת נשק רוסי לחיזבאללה עבור מלחמת לבנון השנייה (הרחבה בהמשך). ויקטור בוט, מצידו, הכחיש לכל אורך הדרך כי הוא סוחר נשק. בראיון שנתן לרשת CNN ב-2002 טען כי מעולם לא מכר נשק לטליבאן או לאל-קאעידה. לדבריו, החברה שלו תפקדה כחברת משלוחים בינלאומית שאין לה אחריות למטען שהיא מעבירה, ממש כפי שלחברת המשלוחים האמריקנית שהעבירה את מדפסות הנפץ מתימן לארה"ב אין אחריות לעובדה שבתוך המדפסות הוסלק מטען נפץ על-ידי ארגון אל-קאעידה.

עניין הסגרתו של בוט לארצות הברית הוא כעת עובדה מוגמרת. בוט נחת השבוע בניו-יורק והוא צפוי לעמוד למשפט. זה היה מבצע חשאי מורכב ורגיש. לאמריקנים לא נותרו ברירות רבות. היום, יום שישי, אמור היה לפוג תוקף מעצרו של בוט בתאילנד, ועל-פי החוק הוא היה אמור להיות משוחרר ולשוב לרוסיה מולדתו. למזלם של האמריקנים, הרוסים נרדמו בשמירה. העיתונות הרוסית דיווחה בימים האחרונים בשמחה על שחרורו הקרוב של בוט, ממש בזמן שנציגי הסוכנות האמריקנית למלחמה בסמים הגיעו בחשאי לבנגקוק, כדי לארגן את העברתו של בוט לארצות הברית. אולם ההחלטה האמריקנית לשים יד על בוט, כמו גם הרוגז הרוסי על מה שנתפס כמחטף בלתי חוקי, נובעת ממניעים רגישים ומורכבים במיוחד בשני הצדדים. הממסד הרוסי כולו התגייס בשבועות האחרונים למען בוט. במפגש האחרון בין הילרי קלינטון לבין שר החוץ הרוסי סרגיי לברוב, עלה גם עניינו של בוט. לתדהמתם, התברר לרוסים שלא היה בכך די כדי לעצור את ההסגרה. אשתו של בוט, אלה, אמרה בראיון לתקשורת הרוסית שארה"ב הוכיחה לרוסים מי חזק יותר, וכי האמריקנים בחוצפתם חושבים שיש להם זכות לעצור ולהסגיר אנשים גם במדינה שלישית, ושבפועל תחום השיפוט האמריקני חסר גבולות. לדברי מקור רוסי המצוי בתחום, אשתו של בוט ביטאה בצורה מדויקת להפליא את התחושה השוררת בקרב חוגי המודיעין והצבא הרוסי.

אולם לא בטוח שזה יקרה, ודאי לא מהר כל כך. בין השאר, מכיוון שגם לרוסים יש לא מעט תחמושת בקנה נגד האמריקנים. ומדובר בתחמושת משובחת במיוחד. אחד הלקוחות המרכזיים של בוט בשנות פעילותו הענפות היה לא אחר מאשר הפנטגון. כן. עם פלישת ארצות הברית לעירק, נוצר צורך אקוטי במשימות אספקה שוטפת לעירק. אלה היו משימות לוגיסטיות לא פשוטות בדרגת סיכון גבוהה, שבצידן עלולים היו להיפגע לא מעט אנשים. ארצות הברית חששה מפני ירי כלפי מטוסים ונפילה בשבי של טייסים אמריקנים, ובוט היה תחליף נוח. בשעה שחיילי ארצות הברית נלחמו באל-קאעידה ובטליבאן בעירק ובאפגניסטן, שכר הפנטגון את שירותיו של בוט, אותו בוט שסיפק נשק ותחמושת, נכון – לאל-קאעידה והטליבאן. על-פי הנתונים שפורסמו, שילם הפנטגון לבוט כ-6 מיליון דולר בעבור המשימות שביצע. כשיצא העניין החוצה טענו בפנטגון כי בוט לא היה אלא קבלן מדרג שני. אך גם כך, בעבור הפנטגון להעסיק אדם הנחשד בקשרים עם אל-קאעידה והטליבאן אינו עניין של מה בכך. מה גם שהפנטגון המשיך להעסיקו קרוב לשנתיים לאחר שיצא איסור על המשך הקשרים עימו. הקשר עם בוט נותק סופית רק ב-2006, לאחר שהנשיא בוש הוציא צו מיוחד המורה על הקפאת נכסיו של בוט בארצות הברית, המוערכים בסך של 6 מיליארד דולר - כך על-פי השבועון הרוסי 'קומרסנט'. בוט צפוי כעת להיות אחת ההצגות הטובות בעיר, אם לא הטובה שבהן. למעצרו עשויות להיות השלכות דיפלומטיות על יחסי רוסיה וארצות הברית. עד כמה צפוי בוט לנטרל את כפתור הרי-סט שהגישה הילרי קלינטון לעמיתה סרגי לברוב עם כניסתה לתפקיד, לא נותר אלא להמתין ולראות. לאמריקנים יש כמה וכמה אפשרויות. ייתכן כי יעדיפו לא לשפוט אותו כלל. החלום הרע ביותר של הרוסים הוא כי לאחר שיסיימו לחלוב את בוט, ייענו האמריקנים לבקשות הסגרה הצפויות לצוץ, למשל על-ידי מדינות האיחוד האירופי או אחת ממדינות אפריקה.

מה יש בו, בבוט, שמעורר כל כך הרבה זעם הן בצד הרוסי והן בצד האמריקני? מן הזווית הרוסית, יש חשש לא פשוט שאם יישבר בחקירה ויזמר, יעבור לידי האמריקנים הרבה מאוד מידע על אנשים, מקורות, קשרים ויחסים בתוך מערך המודיעין הרוסי על גווניו השונים, מידע שיכול להגיע רק מתוך מקורות מיוחדים מבפנים. אולם מעבר לכך, אם יפתח בוט את פיו עלולה רוסיה למצוא את עצמה במצב בינלאומי מביך במיוחד, מכיוון שבשורה התחתונה, בוט שירת את הממסד הצבאי הרוסי ומכר נשק סובייטי ורוסי - מה שיעמיד את רוסיה, ולא את בוט, כאחראית האמיתית לשפך הדמים האדיר, באפריקה למשל. אם מותחים את החבל עד הקצה, אפשר לדמות מהלך שלפיו המידע שיגיע מבוט וממסמכים רבים יגיע עד צמרת השלטון הרוסי, ויאפשר מהלכים בינלאומיים שעלולים, לפחות בתיאוריה, לגרור בכירים בצמרת השלטון הרוסי לבית הדין הבינלאומי בהאג. כך למשל, עלול דוח האו"ם על בוט להפוך למסמך מרשיע. על-פי הדוח משנת 2000, היכולת "להנחית מטוסי תובלה כבדים שעליהם נמצאים מטענים בלתי חוקיים לתוך זירת קרב, בניגוד אמברגו בינלאומי, דורשת הרבה יותר ממאמץ של יחיד. דרוש לכך מערך של אנשים מקושרים, מיומנים בלוגיסטיקה ובעלי יכולת להעביר סחורות בלתי חוקיות מסביב לעולם. ארגון אחד כזה הוא הארגון שבראשו עומד המזרח-אירופי ויקטור בוט". כן. לרוסים יש סיבה טובה לחשוש שעם הסגרתו של בוט עשוי דוח האו"ם, יחד עם מסמכים רבים נוספים, להפוך לחרב פיפיות שתופנה ישירות נגדם, בחזית שלה הם מייחסים מאז ומתמיד חשיבות עליונה: האו"ם.