קשים ואכזריים חייהם של הפלאשמורה. הם חיים כפליטים במדינתם שלהם, שהיא עצמה אחת העניות בעולם. אלפים חיים עדיין בכפריהם. רובם איכרים חסרי השכלה, אך חלקם בעלי חוכמת חיים מתוחכמת וקשרים בממשלת אתיופיה. על-פי מחקרים שנעשו באוניברסיטה העברית ובאוניברסיטת אמורי באטלנטה, הניסיונות לנצר את קהילת 'ביתא ישראל', כלומר את יהודי אתיופיה, עיצבו את קורותיהם ב-500 השנים האחרונות. בראשית המאה ה-15 החלו לכנותם "פלאשים", פולשים, כינוי המלווה אותם עד היום. ניסו לפתותם בחוקים שאפשרו לכל מי שהתנצר לקבל תנאים כלכליים טובים יותר. ב-1860 הגיע לאתיופיה הנרי סטרן, יהודי אנגלי מומר, שהציג עצמו כ"פלאשי מאירופה" והבטיח להם שיישארו יהודים גם אחרי שיתנצרו. הוא סיפר לבני הקהילה שיהודי העולם חדלו מלהקריב קרבנות והחלו להכיר בישו כמשיח. רבים מבני העדה התפתו, למרות מלחמת החורמה שניהלו הקייסים, רבני העדה, נגד המגמה המיסיונרית. לאורך כל המאה ה-20 נאבקו המיסיונרים הנוצרים והמחנכים היהודים על ליבם של בני העדה. בשנות ה-50 פתחה הסוכנות היהודית בתי ספר יהודיים, ורבים עזבו את מוסדות המיסיון. כאשר נסגרו בתי הספר של הסוכנות, חזרו כיתות הנוצרים והתמלאו בתלמידים. אך לא רק הפיתוי הנוצרי גרם למגמת ההתנצרות. גידול האוכלוסיה באתיופיה גרם לכך שרבים גורשו מכפריהם ומאדמתם, וכתנאי לקבלת קרקע ועבודה במקומות יישובם החדשים נדרשו להצטרף לכנסייה. רבים החלו לבקר בכנסייה אך לא שכחו את יהדותם לגמרי. מעין אנוסים נוסח אתיופיה. אלה הם הפלאשמורה. הם לא השתלבו בחברה הנוצרית, ומעמדם היה נמוך. "לא הורשינו להינשא לנוצרים", סיפר ישיש אתיופי לפעיל העלייה מיכה בודנהיימר. "נחשבנו כמעט לעבדים שלהם, אפילו השוורים שלנו לא הורשו ללכת על אותו שביל של השוורים שלהם". במקומות אחרים, נישואי תערובת הפכו לחם חוק. אברהם נגוסה, מזכ"ל עמותת 'מכנף דרום לציון' המרכזת את מאבק הפלאשמורה, אומר ש"אמנם לא הכריחו אנשים להתנצר, אבל בתנאים הקשים שהיו ליהודים באתיופיה, הם היו אנוסים". גם הרב מנחם ולדמן, הפעיל למען העלאתם ארצה, אומר שהם חיו כאנוסים אך הסביבה הנוצרית המשיכה לראות בהם יהודים. הקייסים מתנגדים עד עצם היום הזה להעלאת הפלאשמורה ארצה, אך קולם כמעט שאינו נשמע. ייתכן שגם הם השתכנעו שהפלאשמורה מתכוונים לחיות בישראל חיים יהודיים מלאים. החלטת ההמשלה אומרת כי בני הפלאשמורה לא יעלו מכוח חוק השבות אלא מכוח חוק הכניסה לישראל. בעיית יהדותם וגיורם עמדה לא אחת במרכז המחלוקת סביבם. הרב ישראל רוזן, שעמד חמש שנים בראש מערך הגיור, אינו מתלהב מהעלאתם ארצה של בני הפלאשמורה, על-אף פסיקת הראשון לציון הרב עמאר. הוא מזכיר שהרב עמאר עצמו כתב במאמרו ב'תחומין' שבני העדה האתיופית הם – כפי שפסק הרב עובדיה יוסף – יהודים לכל דבר, אך בסוף דבריו ציין שאת בני הפלאשמורה יש לבדוק באופן פרטני. "כבר בימי מבצע שלמה", אומר הרב רוזן, "נקבע שכל בני הפלאשמורה הם טעוני גיור בהיותם ספק יהודים. הספקות מתרבים משנה לשנה, ככל שאוכלוסיית המחנה מתחלפת ובאים אנשים חדשים שטוענים שהם יהודים. זו הכרעת הרבנים הראשיים עוד מימי הרב בקשי-דורון והרב לאו. יש רבים שלא רוצים לקרוא לזה 'גיור' ונותנים לזה שמות שונים ומשונים כדי להפיס את דעתם, כמו 'השבה ליהדות' או 'גיור לחומרא' וכו', אבל זה גיור לכל דבר. רק כאשר הם עוברים את תהליך הגיור הם הופכים זכאים מכוח חוק השבות. הם נקלטים במרכזי קליטה, לא כמו העולים מחבר העמים המתפזרים ברחבי הארץ, ושם הם עוברים אולפן גיור במסגרת מסודרת וממלכתית. יש הרכבים מיוחדים של בתי דין בשבילם".

האם היחס אליהם הוא כאל לא-יהודים לכל דבר?

"הם עדה מסורתית שלא באה מעולם של כפירה, ולכן הם פחות 'חשודים'. גיורם קל הרבה יותר. רובם אינם יודעים קרוא וכתוב, המבחנים שלהם מינימליים, ומה שנדרש זו שמירה בפועל של המצוות וגם כאן מקפידים עליהם פחות. מאידך-גיסא, חלק נכבד מהם מגיע מהעולם הנוצרי, או לפחות החשוד ככזה, ובמסגרת הגיור עלינו לבדוק את האמונות שלהם, את עולם המושגים שלהם שמקורו במין פטישיזם של הנצרות השחורה של אפריקה. בשונה מהליכי גיור אחרים שהם אישיים, אצלם תהליך הגיור הוא משפחתי, אך לא חמולתי. הגיור מותנה בכך שהילדים ילמדו בחינוך הדתי".

ואז אתה שומע טענות רבות מצד ראשי החינוך הממלכתי דתי, המוצף בבני הפלאשמורה, בעוד מגזרים אחרים רואים עצמם פטורים מלשאת בעול חינוכם.

"זה נכון. זו מציאות הנובעת מדרישות הגיור. הבעיה היא לא רק שם. אתה רואה את המאבק שמפלגות שונות מנהלות למענם, וברור שהדבר נובע מאינטרס מובהק להגדיל את הפוטנציאל האלקטורלי שלהן".

עכשיו החליטה ממשלת נתניהו להפוך את הקערה על פיה. הפעם, מבטיח מנכ"ל משרד ראש הממשלה אייל גבאי, הפרשה תסתיים. "שורש הבעיה היה להוריד את NACOEJ מהסיפור, שכן הוא היה הגורם הראשי לכך שהמחנה לא התחסל בעבר. עימתתי אותם במפורש עם העובדה שהם התחייבו בעבר לסגור את מחנה אדיס-אבבה. הם אמרו 'כן, אבל לא התחייבנו שלא לפתוח מחנה בגונדאר'. ההחלטה כאן מותנית בכך שהם יוצאים החוצה משם ומפסיקים לחלוטין את פעולתם".

הם קיבלו על עצמם את התנאי הזה?

"בוודאי. הכול מגובה במסמכים ובהתחייבויות. הסוכנות נכנסת כעת במקומם. ישבתי איתם לפחות שלוש או ארבע פעמים. בנינו מתווה מפורט מאוד ליציאתם". בעבר האשימו גורמים בישראל את NACOEJ בעידוד בני הפלאשמורה לצאת מכפריהם ולהתרכז באדיס-אבבה כדי ללחוץ על ממשלת ישראל להעלותם. מנכ"לית הארגון ברברה גורדון ריבקוף הכחישה כבר לפני שש שנים את הדבר בראיון ל'הארץ'. גבאי מציין שהמקור המוסרי להחלטה הוא פסיקת הראשון לציון, הרב שלמה עמאר, שיש להעלותם. "הרב עמאר שיגר אלינו מכתב, ובו כתב שיש לנו חובה מוסרית כלפי אלה שב-1985, בהזדמנות הראשונה, בא וחיבר את עצמו מחדש לעם היהודי ולארץ ישראל; אך לא כלפי מי שלא עשה זאת בעשרים השנה האחרונות, מי שבחר להמשיך להתגורר בכפרו ולא להתקבץ למחנה פליטים, ורק כעת נזכר. גם הרב עמאר התחייב להפסיק לפעול בעניין הזה. כלומר, בנינו מחויבות עמוקה של כל מי שהיה מעורב בעניין".

זה כולל את ארגוני העולים?

"אין מאה אחוז. להתחייב כעת במיליון דולר שהפרשה הסתיימה אני לא יכול. אנחנו עשינו הכול. בנינו מתווה. קיבלנו התחייבויות ויש סבירות גבוהה שלא נחזור למצב שהיה בעבר".

האם ממשלת אתיופיה קידמה את ההחלטה בברכה?

"נפגשתי עם השגריר האתיופי, יחד עם שגריר ישראל באדיס-אבבה, והתרשמתי שגם הם רוצים מאוד לשים קץ למצב של הימצאות מחנות פליטים בשטחה של המדינה. הם בירכו על ההחלטה". לפני שלושה חודשים העבירה ממשלת אתיופיה לישראל בקשה חד-משמעית שלא להמשיך בפעולות העלאתם של בני הפלאשמורה. שר החוץ האתיופי אלמו טקאדה התרה באוזני שרת הקליטה סופה לנדבר שהאמון בין המדינות עלול להיפגע. האתיופים חששו שעלייה המונית תערער את המרקם החברתי ותגרור אי יציבות פוליטית. לדבריהם, תהליך איחוד המשפחות חייב להיעשות על בסיס אינדיבידואלי ולא על בסיס עלייה המונית. החלטת הממשלה מדברת, על כן, לא על מבצע חד-פעמי המוני. בשלב ראשון יובאו בחודשים הקרובים 600 איש. המבצע כולו יארך שלוש או ארבע שנים, עד תום הבאתם של קרוב לכל 8,000 האנשים. שר הפנים אלי ישי אומר שבני הפלאשמורה הם ללא ספק יהודים או אנוסים שצריך להביאם, והסיבה היחידה להתמשכות העניין היא צבע עורם. "כשם שאין בודקים בציציות בני עלייה אחרת שצבע עורם שונה, כך צריך להיות פה. לא צריכות להיות מגבלות לא של תקציב ולא של צבע עור".

מי יתקע לידיכם שאכן זהו סוף פסוק?

"גם הרב הראשי אמר שצריך לסגור את המחנה. מי שירצה לבוא יגלה שהממשלה באתיופיה סגרה את המחנה, וגם הארגונים התנתקו מהמקום. מכאן ואילך כל מי שירצה להיכנס לארץ יצטרך להוכיח את יהדותו על-פי כל הקריטריונים, אחרת לא ייכנס".

ושוב יתחיל הסיפור ההומניטרי. ירצו לאחד משפחות.

"אני לא מאמין שיקום איזה ארגון ויקים מחנה אלטרנטיבי. יש כאן קונצנזוס רחב של הרב הראשי, הרבנות, הארגונים, ממשלת ישראל, כנסת ישראל וממשלת אתיופיה". בפעילות למען הפלאשמורה נוצרה קואליציה משונה: ש"ס והרב עמאר; דתיים-לאומיים כמו הרב מנחם ולדמן, חנן פורת ויהודה עציון הרואים בהעלאת קבוצה זו חלק מגאולת עם ישראל בארצו וקיבוץ עשרת השבטים הנעלמים; פעילי שמאל המזדהים עם זכויות האדם באפריקה; וארגונים אמריקניים המספקים את הבסיס הכספי לפעילות. הממשלה זוכה הפעם לגיבוי גם מהאופוזיציה. ח"כ זאב ביילסקי (קדימה) שעמד בראש הסוכנות היהודית, אומר עם זאת שחסרה במשוואה הדרך לשלב את העולים בחברה הישראלית בצורה מכובדת, ולא כפי שקורה היום כאשר אחוז נכבד אינו מוצא את מקומו בחברה. הוא גם מטיל ספק בכך שהממשלה תצליח לעמוד בהחלטתה לסיים את הפרשה. היו"ר החדש של ועדת העלייה והקליטה של הכנסת, דני דנון, מקווה מצדו שממשלות ישראל הבאות לא יתחילו את הסיפור מחדש וייכנעו ללחצים.

גם לא כל הארגונים של עולי אתיופיה מגלים שמחה יתרה למשמע החלטת הממשלה. בעוד אברהם נגוסה לא מסתיר את התרגשותו, ואומר כי "ההחלטה תייבש דמעות של אלפי ילדים, הורים ואחים, המחכים לקרוביהם", מביעים אחרים דעה הפוכה. העיתונאי יוצא אתיופיה דני אדינו אבבה לא הסתיר מעולם את דעתו שמדובר בנוצרים המבקשים לצאת לעולם המערבי ולשפר את תנאי חייהם. במאמר שפרסם ערב אחת ההפגנות מול משרד ראש הממשלה כתב: "במסעות של ארגונים אמריקנים מתודרכים אותם אנשים המחופשים ליהודי-מחנה-טרם-עלייתם-לארץ אבות כיצד לנהוג מול ממשלת חלם הציונית. הם לומדים איך לקרוע את הרגש היהודי ולהרטיט את המיתרים היהודיים בקול ענות חלושה ותחינה ששורשיה לוטים בערפל. אם הם משיגים את שלהם ומועלים ארצה, ייצאו עד מהרה לאותן הפגנות מוכרות כדי לקרוא גם לקרוביהם שמקור זהותם היהודית לא נודע – לעלות, שוב, מכורח החולשה של הממסד הישראלי. וחוזר חלילה". לדבריו, מאחורי ההפגנות וזעקות השבר השקריות עומדים ארגונים אמריקניים מיוחצנים ועתירי ממון, שמטרתם ברורה: הכנעת מדינת ישראל והצפתה בהמוני נוצרים שאין להם שום זיקה למושג "יהודי". גורם בכיר בקואליציה המסרב להיחשף מותח אף הוא ביקורת על ההחלטה ועל מה שהוא מכנה פסטיבל הפלאשמורה. "יש עוד קבוצות בעולם המזוהות עם היהדות ומעוניינות מאד להצטרף לעם היהודי. יש בני מנשה בהודו, יש הסובוטניקים ברוסיה. כולם אומרים שהם יהודים. הבעיה שלהם היא שאין להם לובי אמריקני שיפעל ויזעיק שמיים וארץ בעניינם. מדוע שלממשלה לא תהיה מדיניות אחידה באשר לאותן קבוצות הרואות עצמן חלק מהעם היהודי? דווקא הפלאשמורה היא הקבוצה הבעייתית ביותר מבחינת קליטתם בארץ". חבר הכנסת שלמה מולה (קדימה), שעלה ארצה במבצע משה, מתנגד נמרצות לדברים אלה. מדובר באנשים שיש להם בארץ קרובי משפחה מדרגה ראשונה, הוא אומר בראיון מניו-יורק, שם הוא שוהה במסגרת משלחת פרלמנטרית. מדובר בערכיות ציונית ויהודית. "אני מסרב לקבל את ההתניה בין עלייה וקליטה. לא ייתכן שנסרב לקבל אנשים כי יש להם קשיי קליטה או שיש קשיים תקציביים. תמיד קיבלנו עולים בלי ששאלנו אם יש כסף לקלטם. במרכזי הקליטה יש היום קרוב ל-4,000 מיטות ריקות. מה שצריך הוא לגייס אנשי מקצוע מעולים וראויים שיעזרו בתהליך הקליטה, בהם יוצאי אתיופיה אקדמאים שמכירים את האוכלוסיה ורגישויותיה. התקציבים הקיימים למשרדים מספיקים בהחלט כדי לקלוט אותם". מנכ"ל משרד ראש הממשלה אייל גבאי אומר שלא ניתן יהיה להתחמק מהקצאת משאבים. "בשנה האחרונה העברנו יותר מ-400 מיליון שקלים לסיוע לאוכלוסיה האתיופית, לדיור או רווחה, אך אותם מאות מיליוני השקלים הדרושים כבר נמצאים בתקציבי המשרדים השונים בהתאם לתוכניות החומש שעשתה הממשלה". אבל שרת הקליטה סופה לנדבר מכנה קביעה זו במילה אחת: "שטויות". היא אומרת שנדרשים עוד 45 מיליון שקלים בשלוש השנים הבאות. "אי-אפשר לתת טיפול ראוי ומיוחד לאוכלוסיה הזו בתקציבים הקיימים. שאלתי את ראש הממשלה: מהיכן אקח תקציבים? אלו פרויקטים אני צריכה לקצץ כעת? מדענים עולים? סטודנטים? חיילים בודדים?" מנכ"ל משרדה, דימיטרי אפרצב, שיגר מכתב למנכ"ל משרד ראש הממשלה אייל גבאי בדרישה להקצות מאות מיליוני שקלים לביצוע החלטת הממשלה, אם לטיפול שוטף או למענקי דיור. גם יו"ר ועדת העלייה והקליטה ח"כ דני דנון אומר שישראל אינה ערוכה לקליטת העולים, וצריך להקצות משאבים ראויים למרכזי קליטה, לעובדים סוציאליים ולפסיכולוגים. כך או כך, ממשלת ישראל קיבלה החלטה, שלדבריה מסיימת פרק עגום בתולדות יהודי אתיופיה ואולי בתולדות הציונות. לשמונת אלפי בני הפלאשמורה, שכל מאוויים הוא להגיע ארצה, ולא משנה אם בשל ציונות או נוחיות, הסיפור הזה רק מתחיל.