מעבר לכך העידו באוזנינו אותם תיירים שדובבנו, כי התחזוקה במלונותיה של טאבה עולה ברמתה לאין שיעור על זו של אילת הסמוכה, שבה נחלו אכזבה מרה בעבר. יש להם גם טרוניות על שירות לקוי ואיטי מדי במלונות האילתיים. מסתבר שבמלונות-טאבה הוא מהיר ויעיל הרבה יותר. בצד המצרי של הגבול נהנים התיירים גם מאטרקציות בידוריות מגוונות, האהובות עליהם כל-כך והנמנעות מהם באילת, כאלה הם ריקודי הבטן והפנטזיות המזרחיות של אלף לילה ולילה – אטרקציות שאינן מצויות בארצותיהם. לרשותם של אלה המשתוקקים להמר עומד בכל מלון בטאבה קזינו לשמו, מה שנמנע מהם בכורח המציאות בצד הישראלי של הגבול. ואחרי כל אלה נאלצים מלונותיה של אילת, שלא למדו עדיין את הלקח הנדרש, להסתפק בכינוסים מקצועיים, הנערכים בהם מעת לעת, כמו גם בוועדים, שלפחות דואגים לאכלס אותם בסופי-שבוע (בלבד!) בעובדים ישראלים, כל זאת בשעה שבכל אחד ממלונותיה של טאבה עומד ממוצע השהייה של התייר המצוי על שבוע ימים!

פגשנו אותם בתורים ארוכים שהשתרכו במעבר הגבול הישראלי-מצרי. פניהם היו מועדות ל-18 בתי המלון המפוארים, הפורחים כפטריות לאחר הגשם בעיירת הגבול המצרית. משיחה עימם עולה, כי הנאתם ממש מושלמת. הם נהנים שם מרוגע אלוהי ומשלווה סטואית, שאותם יתקשו מאוד למצוא באילת הרועשת. מעבר לכך קורצים להם תעריפי-האיכסון, הזולים בכמחצית מאלה של המלונות הישראלים שמעבר לגבול. וכשהדברים אמורים במלונות בני חמישה כוכבים, מסתבר שבטאבה לא קורעים להם את הצורה ומעל לכל הם זוכים בהם לתמורה מלאה לכספם.