מטומטמים, נמאסתם!

אי-אפשר שלא להתאבל על אובדן החיים המיותר אותו היה ניתן למנוע. אי-אפשר שלא להתרגש מהסיוע הבינ"ל הממהר להושיט יד אם במסוקים אם במטוסים ומשלחות הכבאים ממדינות רבות כולל טורקיה. ברגעים אלו ממש, ישנם עוד כאלו הנאבקים בכוויותיהם הקשות בבתי החולים, הנאבקים בלהבות העזות המאיימות על ישובים סמוכים וצירים מרכזיים. ישנם כאלו שאת המאבק להצלת יקיריהם הם סיימו אתמול בזיהוי גופותיהם באבו כביר ועתה, הם מתחילים את המאבק היומיומי להישרדות לזיכרון ללכידות משפחתית במיוחד שאבי ילדיהם היה מפרנס עיקרי. שוב, אנו צופים במחזות קורעי לב של עדויות מהתופת ומתחלחלים מכך שכל ההרוגים נשרפו באיטיות בעודם חיים. שוב, עולות תמונות מוכרות של פינויים כפויים הנמצאים בסמוך למוקדי האש. האבסורד העצום הוא בכך שבישראל ישנם מקבלי החלטות בכירים ,אנליסטים ואסטרטגים, רבים למכביר המדקלמים השכם והערב מנטרות ברוח "יש לנקוט במדיניות אסטרטגית ארוכת טווח ולהתנער ממדיניות 'כיבוי השריפות' האופיינית כל כך לישראל". בכל כנס ובכל במה אפשרית בה מרוכזים אישים אלו, המוטיב הזה חוזר מדי שנה. אם זה בדיונים על תקציב הביטחון ובישיבות מטה שונות ובכנסים יוקרתיים מסוג כנס הרצליה ודומיו המסר הוא אותו מסר. ראש המועצה לביטחון לאומי עוזי ארד אמון על מציאת פתרונות בעניין וזה נכלל במסגרת הגדרת תפקיד. מיותר לציין שאף מבקר המדינה מיכה לינדנשטראוס ופרופסור דרור וחבריו בדוח וינוגראד האחרון אף הדגישו סוגיה זו של חוסר מוכנות העורף כך שהכתובת ללא ספק הייתה על הקיר. הציפייה הייתה שהליך הפקת הלקחים המואץ אותו ראש הממשלה אהוד אולמרט קידם ואשר התקיים לדבריו לאחר הצגת הדוח כלל גם את שירותי הכבאות ציודם והכשרתם ומוכנותם להתמודד עם האיומים הקרובים. או שלא... המחדל השערורייתי זה מצטרף לסדרה ארוכה של מחדלים ידועים מראש שרק בנס נמנעו לאורך השנים. רק לשם ההמחשה ניתן להתייחס לסוגיית 'היום שאחרי' רעידת אדמה עתידית העשויה לפקוד את ישראל ולהותיר מאות אם לא אלפים חסרי קורת גג. גם סוגיה זו מגובה בדוחו"ת סטטיסטיים הטוענים שזה רק שאלה של זמן...ועדיין ממשלות ישראל לדורותיהן לא נדרשו אף פעם לתת דין וחשבון על חוסר היערכותן לתרחיש אפשרי זה. מן הראוי היה לקדם חקיקה שתעניק שירותי ייעוץ ותמיכה למבנים ולבתים העשויים להיפגע מאותה רעידת אדמה עתידית, הן בשל חומר הבנייה הישן או בשל תנאי הקרקע או מסיבות מיוחדות אחרות. עדיין לא שמענו על רשות לאומית המספקת מענה אמיתי למצב חירום מסוג זה ומציעה פתרונות לחיזוק המבנים ועמידותם לרעש. דווקא כאן בישראל, במקום שרבים מביטים בו בהתפעלות, ביכולותיו ואיכויותיו בניהול משברים שונים וחזיתות שונות ואתגרים רבים במציאות כלכלית וביטחונית דינאמית ומשתנה ובתנאי אי וודאות רבים בזירה בינלאומית שברירית, דווקא כאן, אנו שוב טועים מטייחים ומעלימים עין בגישת ה 'סמוך' וה 'יהיה בסדר'.... דווקא כאן בישראל, כל נושא כיבוי האש והתמודדות עם מוקדים רבים של אש מתלקחת, הינו נושא שלצערנו, נפוץ. כולנו, זוכרים את תקופות הפיגועים הקשות את מטחי הקטיושות בצפון והקסאמים בדרום. כולנו זוכרים את השריפות הגדולות שפקדו אותנו בשנים האחרונות ובשנה האחרונה. הנזק האקולוגי היה עצום ואלפי דונמים של יערות נשרפו חיים. אנו חיים במזרח התיכון ואין צורך לתאר את מפת האיומים והסכנות העשויות להתרגש על ישראל בתרחישים סבירים כמו התקפת טילים בקצב אש של מאות או אלפי טילים ביום במוקדים שונים בארץ בריכוזי ערים ובשטחים פתוחים העשויים להתלקח ובמתקנים מסוכנים ודליקים כמו המפעלים הפטרו-כימיים בחיפה. אנשי הציבור שלנו אותם בחרנו מייצגים אותנו נאמנה ומתווים מדיניות העשויה לתת מענה אפשרי לתרחישי חירום שונים . דא עקא, הביורוקרטיה של משרד האוצר ונעריו ,מוצאת דרכים לעכב את העברת התקציב בתואנות שונות ובתירוצים שונים תוך ניסיון לצמצמו ולמזערו, בכך נערי אוצר אלו חוטאים פעמיים: פעם אחת הם חוטאים לרצון הציבור ולנבחריו ופעם שנייה לעצמם, בכך שאת המנדט להשפעתם השלילית הם נטלו בעצמם, ללא רשות וללא אחריות וכמובן ללא רגישות חברתית. אמנם לא תמיד הם טועים, ישנם לעיתים החלטות פופוליסטיות של פוליטיקאים המעוניינים ברייטינג וסיקור תקשורתי אוהד שאין מאחוריהם דבר מלבד עצמם, החלטות מיותרות העולות כסף אותו האוצר מסרב להעביר כדי לשמור על הקופה הציבורית מניצולה לרעה, דבר מבורך לכשלעצמו. יחד עם זאת, ההתנהלות של האוצר בסוגיה זו של מערך הכבאות בישראל והתאמתו לצרכים הייחודיים לישראל קלוקלת במקרה הטוב ושערורייתית במקרה הרע. אינני קונה את הסברי האוצר בדבר העברת חלק מהתקציב ואינני מאמין לאף מילה שלהם. אין זה סוד שמערך שיקולי האוצר העלות והתועלת איננה כוללת מרכיבים כמו רגישות חברתית ועוד... ממשלות רבות בישראל נדרשו לסוגיה זו ונבלמו פעם אחר פעם בידי נערי אוצר טכנוקראטיים שכל עולם התוכן שלהם מתחיל ונגמר בסטטיסטיקות ומספרים כמותיים ,הוצאות והכנסות ללא זיק של רגישות ואמפתיה חברתית. כולי תקווה שבקרוב מאוד תוקם וועדת חקירה ממלכתית אשר תמצא את האשמים ותמנע הישנות מקרים מעין אלו בעתיד.