אדמה שחורה מפיח זועקת בלהבות לשמים השחורים. עננים שאינם בבצורת קיבלו צבע שחור מאש ומתמרות עשן, וגשם לא מביאים. שמים שחורים, צבעם כחול, שהחליפו את צבעם לשחור עמוק, ואין את כחול המים. וְרַק הָאֱלהִים לא "בּוֹכֶה" לַנּוּ עִם גֶּשֶׁם. עצים שחורים שהירוק שלהם התאדה והתפחם. עליהם הירוקים הפכו לאפר גחלים לוחשות. פרי שחור שנפל לא בעיתו על האדמה השחורה והיא זועקת ולא קולטת. כותנה שחורה שדם אדום מפויח מחק את בוהק הלבן. סוס שחור ופרה שחורה כלואים בכבשני האש והעשן. והציפור – כנפיה נחרכו מחום הלהבה. זעקי אדמה מכורתי וקולך לא נשמע בתוך רחשי הלהבה החורכת והמאכלת אדם. בשר שחור חרוך נבקע ונקרע זועק לריבון העולם, "הצילו, אנחנו נשרפים" והאש השחורה מחייכת ומתלהמת, גודלת לגבהים וחורכת בסכינה החד כל חי, נושם ודומם. וְרַק הָאֱלהִים לא "בּוֹכֶה" לַנּוּ עִם גֶּשֶׁם. פנים שחורות של אמיצי הלב שעמדו כחומה אנושית מול הר רוע הלהבה המאכלת. דמעות שחורות זולגות, צבען שקוף מלוח. ועכשיו, שחורות מפיח הזעקה. והעם הזה מרים את תפילתו הלבנה לשמים השחורים. מרימים מבט למעלה, מחפשים אור לבן והכל שחור. מועקה שחורה לעם אציל הבוכה אל מול השחור העמוק. להבות השחור עולות באור גדול, מתוכן פורץ ריקוד מלאך המוות, הקוצר במגל את החי והזועק, וקולם נדם. המגל השחור נעלם בשמים השחורים. כאן, באדמה, מכורתנו, עולה צעקת העם אל מול העננים השחורים שמכבים את האור מארצנו, גחלים לוחשות זועקות בנשמה מיוסרת מול האסון: כאן, באדמה, מכורתנו, עולה זעקת הַמֶּרִי הָאֶזְרָחִי. וְיאמְרוּ הִנֵּה יום הַדִּין.