חטאתם. עוויתם. העוויתם. לכו ללמוד על המוסר, על החסידות, על הענווה, על התבונה, על הקדושה, על הזהירות, על היהירות. לכו לפתוח את שער התשובה, שער חשבון הנפש.
סורו מרע ועשו טוב. הפסיקו להתהדר בנוצות השלום, נוצות הביטחון, נוצות הארץ. יש פה מדינה. יש פה עם, עם הלכוד באש של מבטיחי הבטחות, מפריחי יוני הכזב, מושיטים עלה של זית רקוב, רוקמי שלום של שווא. ואחרי קום העם, קדושים נאמר: נשוב לקדש את הארץ האובדת. 'נשקם את התשתיות' בין העם למדינה. בלי ביורוקרטיה. וזאת, רק לאחר שנבחרי העם יהפכו ל
שליחי העם.
מי שלא מתמודד עם השלכת סיגריה מהרכב - מקבל מדינה בלהבות
המשרד להגנת הסביבה הקים מערך "נאמני ניקיון", מערך אזרחי-התנדבותי על-מנת לקנוס נוטלי סיגריות, משליכי לכלוך. יפה. נקי, יותר נכון. האמת, זה מלוכלך; הדבר דומה לאחריות שמטילים על בעל-בית המתמודד עם פורץ. מותר לך לירות, בתנאים מסוימים. בתנאים אחרים, הקרבן יהפוך פושע. הרעיון להטיל את האחריות על האזרח היא דוגמה לאין-אונים, קריסה טוטאלית של מערכות החקיקה והמשפט בישראל. יש סלחנות בלתי מוסברת למפרי חוק "קטנים". הרי אלו פושעים; איך אפשר להשלים עם פריצות לבתים? עם גניבת רכבים? עם גניבת כספי ציבור על-ידי חברות תקשורת? עם הכאת קשישים? עם מקרי אונס מחרידים? המדינה מעודדת אלימות, מרחמת על אכזרים ומתאכזרת אל רחמנים; לא מגבה שוטרים, מענישה את גיבוריה, בורחת מאחריות, מפחדת למגר את הפשע המאורגן בישראל, מדינה שהפכה את עסקות הטיעון ללחם חוקה, מדינה המנפנפת בחוק, לא במוסר, מדינה המנסה להקים לידה מדינת אויב, אך לא השכילה להבין שהאויב הוא במדינה; האויב הוא בחוסר אכפתיות, בנטישת האחריות, בשנאה לנבחרי העם. האויב הוא במלאך השיכחה, המשכיח את הייחוד והייעוד שלנו כחברה.
מצעד האיוולת של שרי הפנים, השולחים את תירוציהם אל התקשורת המלבה את השנאה עוד יותר, הוא מצעד הבושה. לא מצעד של גאווה, אלא מצעד של פחדנים, מצעד של מתרצי תירוצים, מצעד של עלובי-נפש. אין להאשים אדם זה או אחר, אלא תשתית אנושית שלמה, חלקה קיים בעם המשליך סיגריות בוערות מחלון הרכב, בעודו נוסע בנתיב שמאלי;
מי שלא מתמודד עם השלכת סיגריה מהרכב - יקבל מדינה בלהבות .