רובי ריבלין מירושלים

ליושב-ראש הכנסת ראובן (רובי) ריבלין קרה משהו שאפשר רק להתקנא בו: האיש התבגר בגיל מבוגר. ועכשיו הוא לא סתם מבוגר: הוא גם מינה עצמו למבוגר האחראי. וכך, הוא מצליף ללא רחם בהנהגת המדינה - כלומר בראש הממשלה - ואף משסה במנהיגים את הכלבים שלו. האוהד האולטימטיבי של בית"ר ירושלים מתקין עצמו לתפקיד הגבוה מכל גבוה: נשיא המדינה. הוא כבר הולך במסדרונות במהירות (כמו אהוד ברק למשל) כי הוא יודע שזו דרכם של מנהיגים - למהר במסדרונות בזריזות ובנחישות. ואם כך, מדוע הוא תוקף את הנהגת המפלגה שלו? מה ההיגיון בכך? אין זאת אלא שריבלין הגיע לכלל הערכה מוצקה, או שמא גונבה לאוזניו שמועה, שסר חינו בעיני ביבי ואין סיכוי שביבי יתמוך בו לנשיאות. ואם זו תמונת המצב, מן הראוי כמובן לנסות ולקושש תומכים בקרב יריביו של ביבי. זהו, אם כן, התן וקח: אני מידי פעם אשבור לביבי כיסא על הראש ואתם, יריביו, תזכרו לי זאת ביום הבחירות לנשיאות. האם הפטנט יעבוד? אין מצב. אבל רובי לא בונה רק על השינאה לביבי. הוא מבקש כבר שנים להצטייר כשומר החומות של העיר שחוברה לה יחדיו. אין ריאיון לכלי התקשורת שהוא לא יפתח ב"בוקר טוב מירושלים" או ב"ערב טוב מירושלים". מין כרטיס ביקור שכזה. כמה פתטי. כמה מביך. וכמה נמאס! מספיק כבר עם הירושלים הזה! מספיק לדלל ולהוזיל את ירושלים! אין צורך לדחוף את ירושלים לכל גיהוק. פתטי, כבר אמרנו?