גם במערכת
ידיעות אחרונות הוחלט להקדיש את הכותרת הראשית והכפולה הפותחת לסלידה מזרים, אך הדגשים ב
עיתון זה שונים. "למה אצלנו?", שואלת הכותרת הראשית. השואל אינו העיתון עצמו, התוהה כיצד דווקא במדינת העם היהודי, שנרדף ודוכא והושמד על עצם היותו אחר, מתעורר גל של שנאה כלפי האחר. השואל הוא המפגין, השונא את האחר, או במונחי ידיעות אחרונות - הסולד ממנו והקורבן של קרבתו.
"לא רוצים חרדים, לא רוצים ערבים, לא רוצים מסתננים, ולא רוצים נכים: בערים רבות ברחבי
הארץ לא מעוניינים לקלוט 'אוכלוסיה שתפגע במרקם הקיים של היישוב'", נכתב בכותרת המשנה של העיתון, ומדבקה צהובה מכריזה על "בדיקת 'ידיעות אחרונות'". דוד רגב מסביר בכפולה הפותחת כי "תופעת הדיירים המתנגדים לכניסת מפגרים, זרים, חרדים וקבוצות מיעוט אחרות לשכונות שלהם אינה חדשה ואינה ייחודית לישראל [...] המומחים קוראים לתופעה 'נימבי' (ראשי תיבות באנגלית 'לא בחצר האחורית שלי'). התופעה מתעוררת כאשר נכנסים אל השכונה שאוכלוסייתה משתייכת למגזר מסוים גורמים זרים, כמו
עובדים זרים, ערבים, חרדים או בעלי מוגבלויות, והם מתחילים להביע התנגדות".
מיהו אותו "מגזר מסוים"? על-פי ארבע הידיעות הקטנות שבתחתית הכפולה הפותחת של העיתון, ארבע הידיעות שמהוות את "בדיקת 'ידיעות אחרונות'", מדובר ביהודים חילונים: איתן גליקמן מדווח על המחאה האנטי-חרדית ביישוב רמות-השבים, מאיר תורג'מן מדווח על ההפגנה האנטי-ערבית בבת-ים, דוד רגב מדווח על מאבקים נגד מעונות למוגבלים ואוטיסטים וראובן וייס מדווח על הפגנה שנערכה אתמול בשוק התקווה. העיתון נוקט עמדה מטושטשת: ביקורת כלפי הסלידה מן האחר במרבית המקרים, סימפטיה לסלידה מן האחר במקרה של תושבי דרום תל אביב והמסתננים.
הידיעה של וייס על ההפגנה בשוק התקווה נפתחת במשפט "זאת לא גזענות, זאת מלחמת הישרדות", שמצוטט מתוך שלט שהונף בהפגנה. וייס מדווח כי "זאת הייתה הפגנה של כעס, מצוקה וחוסר אונים", ומציין כי "המפגינים היו עסוקים בעיקר בחשש שידביקו להם תווית של גזענים". בדומה לדיווח בהארץ, וייס מצטט כמה מלים מפי מהגר עבודה, "באבא ג'ו, עובד זר מגאנה", שאומר לו: "אני גר כאן שלוש שנים ואני לא מרגיש עוינות מצד התושבים". בשונה מהדיווח בהארץ, בדיווח של וייס לא מוזכרים כלל פעילי הימין ואין השוואה ישירה בין הפגנה זו להפגנה האנטי-ערבית בבת-ים. מובן שתצלום שלט שנצפה בשתי ההפגנות אינו כלול בסיקור.
דיווח מאת יובל גורן ב
מעריב על ההפגנה בשוק התקווה דווקא מדגיש את הקשר בין מצוקת התושבים ובין תקוותם שפעילי ימין יוכלו לסייע להם לשמור על קהילתם נקייה מזרים. בדיווח, התופס את כל עמ' 8 בעיתון (ללא אזכור על השער), מציין גורן כי "בכל העת הסתובבו בין הבמה לבין הקהל חבורת פעילי הימין, בהם ברוך מרזל ו
איתמר בן-גביר, אשר רבים מתושבי השכונה רואים בהם כיחידים שעשויים לסייע להם להרחיק את המסתננים מהאזור. מרזל ובן-ארי [ח"כ מיכאל בן-ארי] הגיעו לכנס של תושבי השכונות שהתקיים לפני מספר ימים כהכנה להפגנה שהתקיימה אמש, במהלכו חיזקו פעילי הימין את התושבים במאבקם, ובן-ארי אף השווה את כניסת מבקשי המקלט לישראל ל'פלישת המדיינים לישראל בתקופת שופטים'".
מעורבות זו, כאמור, נעדרת לחלוטין מהדיווח בידיעות אחרונות. יתר על כן, רשימה מאת
יאיר לפיד, שחלקה מודפס על שער העיתון, יוצאת נגד הטענה כי ההפגנה בשוק התקווה נובעת ממניעים גזעניים. "נסו לעצום עיניים ולתאר לעצמכם שהמסתננים היו בלונדינים", כותב לפיד. "עשרות אלפי בלונדינים מנורבגיה שנכנסו לישראל באופן בלתי חוקי [...] בלי ביטוח בריאות, בלי הבטחת הכנסה, בלי שום זכות אזרחית [...] אילו המסתננים היו בלונדינים, איש לא היה מאשים את תושבי דרום תל אביב בגזענות, ויכולנו לקיים דיון אמיתי בכך שהם מעלים בעיה אמיתית".
לפיד, שכנראה אינו מסוגל לדמיין גזענות על בסיס סולם צבעים שונה מזה שהיה מקובל ברייך השלישי, היה מתנגד בולט למחאת תושבים ביישובים שונים על הכוונה להקים באזור מגוריהם מעון לסובלים מפיגור ואוטיזם, ואף השווה בין התנגדות זו לבין מדיניות טוהר הגזע של הנאצים.
בכל זאת הוא מבין ללבם של המפגינים בשוק התקווה ומפנה אצבע מאשימה כלפי ממשלת ישראל. "מי שטען אתמול שההפגנות הן גזעניות הוא צדקן, וגרוע מזה, הוא מחפש לעצמו פתרונות קלים", כותב לפיד. "העניים אינם אלה שאמורים לטפל בבעיות הרווחה במדינת ישראל, העניים אינם אמורים לטפל בבעיות השיטור, העניים אינם אמורים לטפל בדיור לעניים-יותר, והעניים אינם אמורים - ואינם יכולים - לטפל במסתננים. קשה להם מספיק גם ככה".
אין זה ההבדל היחיד בין המסגור של ידיעות אחרונות להפגנה ובין המסגור של הארץ. הידיעה הקצרה ביותר מבין הארבע המרכיבות את "בדיקת 'ידיעות אחרונות'" היא זו שמוקדשת להפגנה האנטי-ערבית שהתקיימה שלשום בבת-ים, אירוע שממנו התעלם אתמול העיתון לחלוטין.
נעדר מהכפולה הפותחת של ידיעות אחרונות הבוקר דיווח על חבורת הנערים מירושלים ששמה לעצמה למטרה להכות ערבים. הרחק בעומק העיתון, בעמ' 18, מדווח ירון דורון על חשדות המשטרה כלפי חבורה זו. הכותרת, "נערת הפיתוי והלינץ' בערבים", שמה דגש קודם כל על הפן הארוטי, רק אחר-כך על הפן הגזעני.
מסגור דומה מאפיין את הדיווח של מעריב, המקדיש לאירוע ידיעה [יוסי אלי] בעמודים 16–17, תחת הכותרת "נערת הפיתוי". אגב, גם מעריב התעלם אתמול לחלוטין מההפגנה האנטי-ערבית בבת-ים, וכיוון שגם היום אינו מפרסם ידיעה בעניין, הוא נותר העיתון היחיד מבין שלושת הטבלואידים המרכזיים שקוראיו יכולים להצטדק ולומר: "לא ידענו".