אין מי שלא חווה מדי פעם מצבי עייפות שמצריכים שינה טובה של כמה שעות או אפילו יום חופש למילוי המצברים. אלא שיש מי שהעייפות שלהם היא לא עניין נקודתי, אלא חלק משגרת יומם. משהו שהם חיים איתו לאורך שנים. הם אינם יוצרים בדרך-כלל הפרדה בין שעות העבודה ושעות הבית, לוח הזמנים שלהם עמוס במטלות שונות מלימודים, קורסים, חוגים, איסוף הילדים ועד עבודה לתוך הלילה אחרי שהבית נרדם, ובעיקר, אין להם את היכולת או הידע לפרגן לעצמם מנוחה טובה.
כל זה היה יכול להיות בהחלט לגיטימי אלמלא העובדה שאנשים כאלה מכניסים עצמם במוקדם או במאוחר למצב של עייפות כרונית, תמידית, ועלולים "לגמור לעצמם יום אחד את המצבר".
במילים פשוטות, קוראים לזה עייפות כרונית. במילים תקשורתיות יותר, המקרים החמורים של התופעה מכונים "מחלת היאפים". הבשורות הרעות הן, שמספר הולך וגדל במיוחד בקרב צעירים סובל מהתסמונת. הבשורות הטובות הן, שעם מעט מאמץ, אפשר לשפר את המצב ולחיות טוב יותר.