כתושב הדרום, אינני מאמין יותר למי שמופקד על תקציב הביטחון, כי רק השבוע הודיעו שפרויקט "כיפת הברזל" שאמור היה לספק פתרון נגד טילים עדיין לא מוכן, למרות 600 מיליון השקלים שהושקעו בו. כחייל, אינני מאמין לאלה שמקבלים 56 מיליארד שקל בתקציב הביטחון וממשיכים להפריט את מערך הבריאות הצה"לי לעסקנים, ובאותה נשימה דורשים עוד תקציבים כדי להבטיח את קיומה של הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון.
כאזרח ומשתתף פוליטי בכל בחירות, אינני מאמין יותר לאלה שמחלקים את תקציב המדינה ל-16 טייקונים, פותחים פערים חברתיים ומחסלים את מעמד הביניים, והופכים את ילדינו לעובדי חברות כוח-אדם.
כאזרח לא אשכנזי, שאין לו סיכוי להיות שדרן ובעל תוכנית בטלוויזיה, אינני מאמין יותר לטלוויזיה שהפכה למכונת בידור ושעשוע, לשם הסחת דעתנו מחלוקת המשאבים הלא צודקת במדינה. לא יכולה להיות חגיגה תקשורתית כזו של מנצחים, עם קורבן מזרחי רם-מעלה ועם שחקן ערבי - יום אחרי אישור תקציב מנציח פערים, אישור בידי אנשים שאנו שולחים כדי לנהל את החיים שלנו ושהופכים למפלצות נגדנו.
השאלה העיקרית שנדרשת מפרשה זו:
איך בקרב ראשיה של מדינה כה קטנה יש מספר כל-כך גדול של מושחתים, גנבים, אנסים ושקרנים? את זה הופכת התקשורת, בעזות מצח ובלי בושה, לחגיגה דמוקרטית?!