כבר הורגלנו בערבוב של פרסום בפרסומת במדיה: עיתונות, רדיו וטלוויזיה. העובדה שהתרגלנו, היא כשלעצמה סימן רע. זאת משום שציבור הקוראים, המאזינים והצופים כאילו נותנים גושפנקה בדיעבד לערעור מערכת הערכים בתקשורת. ערבוב בין דיווח לפרשנות הוא עוד צעד בכיוון הרע. באחרונה,
עיתון הארץ הרחיק לכת ובכותרת הראשית שלו (22.12.10) - מעובה בגודל חצי אינטש - כתוב:
השנאה מתפשטת - הפגנות ותקיפת מיעוטים. זהו למעשה מאמר מערכת מחופש לכתבה.
בשעתו, דומני כי בשנות ה-30 של המאה הקודמת, הייתה כותרת בעיתון "דבר":
"העולם כמרקחה". בשבועון "העולם הזה", עליו השלום, הופיע מדור ובו כל מיני "פנינים", שלוקטו מתוך העיתונאות הישראלית או הארצישראלית, בסגנון סאטירי. בין היתר הופיע בו הסיפור על עורך לילה ב"דבר", ביום שבו אירעו רעידות אדמה, שיטפונות ואסונות בחלקי תבל שונים, וכל אלה הופיעו תחת כותרת גדולה אחת:
"העולם כמרקחה".
זה, פחות או יותר, מה שעשה הארץ, שלא בנימה סאטירית, בנושא השנאה. אין ספק ש
עיתון הארץ, כמו כל עיתון אחר, מנהל מערכות ציבוריות, וזה דבר טוב. מערכות אלה מנוהלות הן על-ידי ריבוי כתבות בנושא שנאה, והן על-ידי תחקירים מיוחדים. כמו למשל הכתבה התחקירנית של אלון עידו במוסף הארץ ב-24.12.10. זהו נרטיב חשוב מאין כמוהו. אבל הפרשנות, או המסקנה, חייבות למצוא ביטוי במאמר מערכת או במאמר פובליציסטי. והיו מקרים כאשר הארץ ביקש להדגיש נושא חשוב, המאמר הראשי הופיע בעמוד הראשון, אך כמאמר ולא ככתבה. האמצעים במקרה זה לא משמשים את המטרה.
הפגיעה אינה במסע אלא באופי העיתון. ואם עושים זאת פעם אחת, זה עלול לשמש תקדים לנושאים אחרים, חשובים פחות או חשובים יותר. הצהובונים עושים זאת כל הזמן. עיתון הארץ, שעד כה שמר על הדימוי של העיתונות הכתובה הקלאסית במיטבה, עשה תפנית חדה מאוד בכיוון לפופוליזם.
בפוסט ב"עין השביעית", מביא אורן פרסיקו את העובדה הזאת, בציינו כי "עיתון הארץ, שבדרך כלל מתעקש על המסורת העיתונאית להציב מדי בוקר בראש עמוד כותרת ראשית עובדתית, חורג הבוקר ממנהגו. "השנאה מתפשטת" נכתב בראש שער הארץ - ביטוי "מופשט מאין כמותו". בהקשר זה הייתי מצפה דווקא מן "העין השביעית", שלא להסתפק בהבאת עובדות שאנו עדים להן, אלא גם להתייחס לחריגה הזאת מבחינת הצד האתי של העיתונות. הוא לא עשה זאת, למעט המאמר השבועי של העורך
עוזי בנזימן, וחבל. הוא צריך להיות יותר מ"לקט" עיתונות.
אני חוזר ומדגיש, כדי שלא תהיה אי-הבנה. אני תומך בכל לב במערכה הזאת כנגד פגעי החברה שלנו, שהשנאה היא רק אחת מהם. בשיח אגבי ביני לבין אלון עידן, לפני שהוא כתב את ה"וינייטות" של שנאה בישראל, אמרתי לו כי אכן פסגת השנאה האנושית מצאה ביטוי בנאציזם ובשואה. אבל עיתון שהוא לא רק מדווח, אלא גם משתתף במערכה מוסרית, והארץ, לשמחתי, עושה זאת, חייב לשמור על איזו מערכת של כללים ולא לצאת מגדרו בכותרת שהיא "תפיסה"-catchy, משל הארץ היה קופירייטר למען איזה מוצר. וזאת לא הפעם הראשונה שהארץ מכתיר מאמריו בצורה תת-מערכתית, אבל לא עד כדי כך. אך התפנית מורגשת. הכותרת הקטנה יחסית בראש העמוד הראשון של הארץ (24.12.10) -
"מה בין הגברת וינשטיין לגברת פריאל" - מלמדת על המגמה.