מליאת הכנסת אישרה ברוב גדול את הקמתה של ועדת חקירה פרלמנטרית לבדיקת תרומתם של ארגונים ישראלים לדה-לגיטימציה של צה"ל בעולם, מקורות המימון של העמותות השונות והאם עומדים מאחוריהן מדינות זרות ואף ארגוני טרור. מינוי הוועדה נמסר לידי ח"כ
יריב לוין (ליכוד) ובתוקף תפקידו זה הוא נדרש להגיע להידברות בין הליכוד ובין ישראל ביתנו כדי לגשר בין ההצעותיהם הנפרדות של חברי הכנסת פאינה קירשנבאום ו
דני דנון. ח"כ לוין ציין כי מינוי ועדת חקירה פרלמנטרית נעשה מכוח חוק יסוד הכנסת, שלפיו הכנסת רשאית למנות ועדת חקירה אם על-ידי הסמכת אחת מוועדותיה הקבועות ואם על-ידי מינוי ועדה מבין חבריה, כדי לחקור נושאים שקבעה הכנסת. סמכויותיה ותפקידיה של ועדת החקירה נקבעים על-ידי הכנסת. עוד נקבע בתקנון כי בכל ועדת חקירה פרלמנטרית יהיו גם נציגים של סיעות שאינן משתתפות בממשלה, לפי יחסי הכוחות של הסיעות בכנסת. למעשה עד שנת 1987 לא הוקמו ועדות חקירה פרלמנטריות, ולפתע החל השיטפון - בכהונת הכנסת ה-15 הוקמו תשע ועדות חקירה פרלמנטריות ובהמשך - עוד חמש.
לוועדת חקירה פרלמנטרית יש סמכויות נרחבות, והיא למעשה מוסמכת לחקור כל נושא. אך כרוחב סמכויותיה - גודל חולשתה. זו האחרונה התגלתה במלוא חריפותה במהלך דיוני הוועדה הפרלמנטרית לחקירת אירועי עמונה ב-2006. ועדת החוץ והביטחון של הכנסת דאז בראשותו של ח"כ
יובל שטייניץ הוסמכה לשמש כוועדת חקירה, ונקבע כי הוועדה תבדוק את החלטות הדרג המדיני שנגעו לפינוי עמונה, את הנחיותיו בנושא לצה"ל ומשטרת ישראל ואת השאלה אם יש להפיק לקחים בעקבות פציעתם של 200 איש.
אך כאשר זומנו לוועדה שר הביטחון דאז
שאול מופז, והשר לביטחון פנים דאז,
גדעון עזרא, הם ביקשו להופיע בפני הוועדה במקום אנשי הדרג המקצועי הכפוף להם שביצעו בפועל את הפינוי. אז הסתבר כי לפי תקנון הכנסת אין לוועדה פרלמנטרית סמכויות מיוחדות לנושאים כמו זימון האנשים המופיעים לפניה, הופעת פקידים ובעלי תפקידי מפתח ולקבלת מסמכים. למעשה, אותם הכללים החלים על ועדת חקירה פרלמנטרית חלים על ועדת כנסת "רגילה".
מסיבה זו, תצמצם ועדת החקירה שתוקם ככל שניתן זימון של עדים ופקידים, ובמקום זאת, לדעת ח"כ לוין, עליה לגבש המלצות לאכיפת החוק מצד רשם העמותות ומשרד המשפטים בכל הכרוך במימון עמותות מתרומות מחו"ל.
יתר על כן, לדעתו, חשיפת הבעיה והדיון הציבורי יאפשרו את הופעתם בפני הוועדה של אנשים בעלי מידע זה או אחר על מימון הגופים הפוגעים בחיילי צה"ל ובהם אלה שמסרו את שמותיהם של קציני צה"ל ומעודדים הכנת תביעות משפטיות נגדם, בשעה שחברים אחרים שלהם מסתובבים בבתי ספר ומטיפים לנוער להשתמט משירות צבאי.
בשלב הסופי, מציין ח"כ לוין, על ועדת החקירה הפרלמנטרית לגבש דוח על פעילותם של העמותות והארגונים הפועלים נגד מדינת ישראל ונגד צה"ל ועל דרכי מימונם, וזאת בסיוע העדים שיופיעו בפניה והחומר הרב המצוי בידי מרכז המידע של הכנסת ובידי גורמי אכיפת החוק. כך יוכלו חברי הוועדה לצלול לעומק הבעיה להביא אותה לתודעה הציבורית ולהמליץ על דרכי הפעולה הרצויות במסגרת החוק הקיים.
"זכויות האזרח אינן במה לכיליון לאומי"
בהצעה לחוקה למדינת ישראל שהוגשה על-ידי המכון לאסטרטגיה ציונית מצויין כי לנוכח קריסתם של הסדרים דמוקרטיים מתקדמים במהלך המאה ה-20, יש לזכור כי כל דמוקרטיה חייבת לפעול מתוך התפיסה של "דמוקרטיה מתגוננת" וזאת לא רק כלפי אלה המשתמשים נגדה באמצעים אלימים, אלא אף גם כלפי אלה המשתמשים בכללים הדמוקרטים עצמם לשם ערעור המשטר. קל וחומר במקרה של ישראל שבו אנו עדים באורח קבע להתרסה על עצם מהותה של המדינה כמדינה יהודית ובלשונו של נשיא בית המשפט העליון בדימוס השופט
אהרן ברק: "זכויות האזרח אינן במה לכיליון לאומי". ואם מדובר בחקירה פרלמנטרית להגנת המדינה הדמוקרטית ולעידוד השקיפות במניעת מימון נסתר לארגונים ולעמותות, קשה להבין מה הבהלה של כמה חברי כנסת. אם אכן פעילותם לגיטימית, מדוע זעמו ארגוני השמאל על החלטת הכנסת לבדוק את מקורות המימון שלהם בטענה כי ההחלטה להקים ועדת חקירה נגד ארגוני השמאל וזכויות האדם מהווה עוד צעד בחיסול הדמוקרטיה. טענתם של נציגי
הקרן החדשה לישראל, כי אישור היוזמה להקמת ועדת חקירה פרלמנטרית גורמת נזק לישראל ברחבי העולם בהציגה את ישראל כמדינה מקארתיסטית שבה מתקיים צייד מכשפות, וכי התנהגות כזו בתוך כותלי הפרלמנט הישראלי עלולה לפגוע במעמדנו בעולם ולהרחיק מאיתנו דווקא את הדמוקרטיות שעדיין תומכות בנו ורוצות בטובתנו.
ח"כ לוין שולל מכל וכל טיעונים אלה. לדעתו, הנושא הוא עניין ישראלי פנימי מובהק, ואין ליפול בפח שמנסים חברי כנסת ופעילי ארגונים כאלה ואחרים לטמון לוועדה הפרלמנטרית העתידה לקום, כאשר מסקנותיה, יהיו אשר יהיו, וחשיפת פעילותם של הארגונים ואכיפת החוק עליהם, הם נושא פנימי של מדינת ישראל. יתר על כן, אכיפת הדיווח של הארגונים על זהות המממנים של ארגונים הפועלים נגד ישראל ונגד צה"ל תחסוך מישראל את המאמץ הדיפלומטי שנעשה כיום בעיקר בארה"ב ובמדינות אירופה למניעת הזרמת כספים, שמשמשים לפעילות פוליטית אנטי-ישראלית זו.
לדוגמה, דוח גולדסטון השתמש ל"ביסוס" טיעוניו וממצאיו ב-16 ארגונים הנתמכים על-ידי הקרן החדשה לישראל, כגון "עדלה" ו"מחסום ווטש", ולמעלה מ-90 אחוז מן הטענות נגד ישראל בדוח התבססו על חומר שהגישו לו גופים אלה.
בעקבות ההחלטה על הקמתה של ועדת החקירה הפרלמנטרית, שוחחתי עם מומחה למדע המדינה פרופ' ג'רלד שטיינברג המכהן כנשיא ארגון NGO - MONITOR שחשף את פעילותו של גולדסטון בארגון העויין לישראל HUMAN RIGHTS WATCH שהאשים בזמנו את ישראל בירי מכוון נגד אזרחים ובפשעי מלחמה עוד במלחמת לבנון השנייה. פרופ' שטיינברג סבור כי עשרות ארגוני תמיכה וזכויות אדם בעולם שמו להם מטרה להכפיש את מדיניות ישראל, את מנהיגיה הפוליטיים ואת צה"ל.
ידוע בוודאות, הוא מציין, כי כסף רב מגיע גם ממדינות אירופה המקיימות קשרים תקינים עם ישראל, כאשר התורמים האירופיים עושים שימוש בכספים שהם מקבלים ממקורות ממשלתיים, אשר אינם מתבטאים ישירות בתקציבים המאושרים על-ידי הפרלמנטים שלהם. כך לדוגמה ELECTRONIC INTIFADA - ארגון הנלחם במוצהר במדיניותן של ישראל ושל ארה"ב במזרח התיכון והעוסק בתעמולה איסלאמית נגד ישראל - מקבל מימון מממשלת הולנד באמצעות ארגון צדקה נוצרי. פרופ' ג'רלד שטיינברג סבור כי הדיונים בכנסת ישראל וחשיפתם של הארגונים יובילו את מדינות אירופה לחשוב שנית על כל מה שקשור להזרמת כספים לתעמולה נגד ישראל.
ספק רב אפוא אם פעילות של ארגונים שנועדה לשלול את עצם הלגיטימציה של מדינת ישראל ושל צבאה, יכולה להיחשב פעילות פוליטית לגיטימית אופוזיציונית במסגרת הדמוקרטיה הישראלית וזכאית להגנתה. מכל מקום מדובר בסוגייה הדורשת דיון מעמיק ולא הסתפקות בהפרחת סיסמאות בנוסח "סתימת פיות". יתר על כן, היות שפעילות זו ממומנת על-ידי מדינות וגופים זרים, יש משקל רב לטענה כי היות שמדובר בפעילות עויינת של גופים בעלי אינטרסים פוליטיים זרים, יש בה פגיעה בריבונותה של מדינת ישראל. לפיכך יש חשיבות ראשונה במעלה לעצם חשיפת מעורבותם של מדינות זרות ושל ארגונים זרים בעלי עניין לקדם את הדה-לגיטימציה של ישראל בפעילותם של ארגונים הפועלים בישראל לקידום מטרה זו במסווה של הגנה על זכויות אדם, פעילות חברתית או עמדה פוליטית אופוזיציונית לגיטימית.