הארץ פרוצה. הרוחות החודרות לתוכה נודפות ריחות מדמנה. חשבנו כי היא רחוקה, כי אינה על-ידנו ממש, ולא מעכשיו, אבל אם ריחה עולה היא קרובה יותר משהעלנו על דעתנו, ורקב העשבים הרעים הנימוחים בביצתה הוא כמעט כאן, אם לא למעלה מזה. הרוחות לא רק מצחינות. הן נעשות גם עזות מיום ליום. הן מכות בתריסי חלונותינו. הן מסיתות רעפים בגגות מעל לראשנו. הן מטלטלות צמרות. הן יכולות גם לעקור.
לא מן השמים משיבים את הרוחות הרעות המצחינות והמאיימות האלה. מן הארץ שניתנה לאדם משיבים אותן כולן. מפוחים רבי-עוצמה מפיחים אותן בלי לאות, ומזהמים ומטלטלים את המדינה הקטנטונת שלנו בשם העבר ובשם העתיד, בשם הקדושה ובשם המלחמה בטומאה, בשם הצדק ובשם מצוות עקירת החטא, בשם הלאום ובשם אומות העולם, בשם המשפט ובשם בכורת ההפקר, בשם הדת ובשם הכפירה, בשם כל מה שאפשר ובשם כל מה שאי-אפשר. מפוחי טירוף, קטנים לפולמוס, גדולים למחלוקת, אדירים לשטנה.
אין עוצר. חרמות. פסקים. רבנים. פרופסורים. אמנים. סופרים. חברי-כנסת. שרים. איש באחיו. לכל רוח יש מפוח. הצד השווה הוא כי מערבולת של שנאה וגזענות וצדקנות ונקמנות ודווקנות מסובבת לכולם את הראש עד שאנחנו כולנו משתגעים זה מול זה, או זה נגד זה, או גרוע מכל - זה עם זה.
לכל מפוח יש גם מערכת בקרה הזויה הנושפת קטורת של אמיתות כתושות לתוך האוויר. האחת ממלאת את החלל במור עתיק של הלכות האוסרות למכור או להשכיר בתים לערבים, והמזהירות בנות ישראל ממצוא להן פרנסה במקומות המועדים לפורענות מבוללת, כגון בתי-חולים ומרפאות, בהם יש אחים ורופאים ישמעאלים, או בסופרמרקטים, בהם יושבות ערביות בקופות ואחראים ערביים לכל דבר עסוקים בין המדפים. מערכת בקרה ערכית, כביכול אחרת, אחראית להפצת ריח תבליני בידול מציל-חיים, המתרה כי זרים מפיצים מגפות, ופליטים מתחזים למאוימי מוות אתני רק כדי להתנחל כלכלית בארץ המובטחת, וילדי עובדים יגדלו כאן וייקחו איתם את המרחב הדמוגראפי לטמיעה תרבותית ודתית. מערכת בקרה ערכית שלישית שולטת על מילוי הריאות בריח לבונה משכרת של חקירות פרלמנטריות שתקרענה את המסווה מעל פניהן התמימות למראה של עמותות זכויות אדם, שאינן אלא שלוחות קדמיות של ארצות עוינות המבקשות לקעקע את ביצתה של ישראל. ויש מפוחי ועדות קבלה. ויש מפוחי חרם מאורגן של אנשי במה, ושל פרופסורים הרואים באריאל את עיר הרוחות של האפרטהייד שמת באפריקה והוקם לתחייה בשטחים, ובמכללה המרביצה בה תורה קן צרעות אנטי אוניברסלי.