נובלה קצרה בת כמאה עמודים של הסופר הספרדי בן ה-53, יליד חאן שבספרד ותושב ניו-יורק בהווה. סופר פורה ונחשב מאוד. העלילה מרתקת מתחילתה ועד סופה, מתארת את עולמו המצומצם של גבר ספרדי, חסר יומרות ולא-שאפתן מהעיר חאן באנדלוסיה, ספרד. פרובינציה שקטה, רחוקה מהמרכזים התרבותיים - ברצלונה ומדריד.
מריו לופז חי לו את חייו השגרתיים שהם שגרה שבשגרות, המספקת אותו כיאה לאופיו. לאחר שארוסתו מאז ימי בית הספר עוזבת אותו רגע לפני הנישואין, הוא מגלה בעצמו סקרנות חדשה שלא הכיר מקודם. הגורל מזמן לו באזור ברים, בלילה, צעירה יפה ומושכת במצב שיכרות מתקדם ובמצב נפשי של אישה שנעזבה על-ידי אהובה האנוכי וגס הרוח (כמובן).
בלנקה הופכת לאהבת חייו ולמרכז קיומו של מריו לופז. הוא, כמושיע, הופך לצורך בחייה, האיש שעוזר לה לצאת מהריסות הרומן הקודם עם הגבר ההוא. בלנקה היא אישה המעריצה אמנות ומוזיקה עם מעט מאוד עניין אינטלקטואלי משותף עם מריו. אבל אהבתו משכנעת אותה - הנתינה, המסירות וההערצה הנובעות ממנו כלפיה הופכות לחיי נישואין שעבורו הם פסגת האושר עלי אדמות.
חיים פשוטים, עבודה-בית-מיטה-אישה, מספקים את מריו עד לגבהים שלא שיער מימיו. בלנקה היא אישה טובה, שמן הסתם מכירה בהמשך גבר אחר, דומה יותר לגברים איתם "יצאה" בעבר. בלנקה נעלמת כפי שהתגלתה. היא לא בבית, ויחד עימה נעלמים גם החפצים שלה, ריחה, נוכחותה, גופה ומיניותה. כאן מתרחשת תפנית שאולי היא חלומו של כל גבר ואם לא כל גבר, אולי גברים אחדים ופנטזיה של אנטוניו מוניוס מולינה - שמתגשמת, בלי הסבר, בלי ש"הוכחת" העובדה חלה על המחבר.
בבית שעזבה בלנקה והשאירה את מריו בודד, אבוד, שבור-לב ומדמם, מחכה לו בחוזרו מן העבודה אישה אחרת, דמוית בלנקה האבודה, "דומה לה" פיסית, מבשלת את מאכליה, לובשת את בגדיה, אישה המגלה רק מסירות, תאווה ותשומת לב לגבר העזוב. בלי דיבורים מיותרים, המתחזה ומריו לופז, שיודע כי זו לא בלנקה, כי אינה ממש דומה לה, לא מריחה כמוה ולא "תרבותית" כמוה ופחות מורכבת ויותר אוהבת וחושקת. מה כל גבר היה עושה במקרה זה? מה עשה מריו לופז? התשובה ב"בלעדיה".