השביתה הזו פרעה בנו פרעות

יש סוגיה שעורכי דין שמתמודדים מול המדינה נתקלים בה מדי פעם, והיא מאוד מטרידה: סוגיית חוסר אחידות לעיתים בעמדה של נציגי מערך היועץ המשפטי לממשלה. עד כמה אתה רואה בכך חשיבות, או שיש מקום לגמישות כלשהי של פרקליטים שונים?

ככלל, קולו של היועץ המשפטי לממשלה - שמייצג את המדינה - צריך להישמע כקול אחד ברור וצלול בכל ערכאה שהיא, והוא לא משתנה. היועץ המשפטי לממשלה אינו זיקית המשנה את צבעה לפי המקרה שבא לפניה. הפרקליט איננו מתדיין רגיל, הוא מייצג את האינטרס הציבורי והוא צריך לייצג אותו בהגינות וביושר, ומעבר לתוצאה הסופית של ההליך הוא חותר להגשמת המטרות שלשמן הוא מופיע בבית המשפט, היינו לעזור לבית המשפט לעשות משפט ולעשות משפט אמת.

וכשזה לא קורה?

אני לא נתקלתי בדברים כאלה. אני מניח, במידה רבה של סבירות, שיש חריקות מסוימות. לא מתקבל על דעתי שגוף כה גדול, לא תמצא בו חריקה, אבל כמובן שזה היוצא מן הכלל שאינו מעיד על הכלל. ועדיין, אין להקל בכך ראש, וככל שמתרח־שות תקלות יש לבחון אותן ולנקוט בצעדים הנדרשים.

הייתה סערה תקשורתית בנושא האישור שנתת למינוי המפכ"ל, על-רקע הביקורת שנשמעה על־ידי מבקר המדינה. הוא טען שהיה מקום לחכות. מה הנחה אותך כקו מחשבה?

נוכח הרגישות המובנת הקיימת בנסיבות שבהן עתירות בנושא תלויות ועומדות בפני בג"ץ, אתייחס לנושא רק באופן כללי ולא אידרש כאן לפרטי הנימוקים והבדי קות שנעשו בעניין. ראשית דבר אציין את המובן מאליו: יש לי כבוד רב למוסד מבקר המדינה, ולעומד בראשו. לגופו של עניין, לפני מספר שבועות מסר לי השר לביטחון פנים כי בכוונתו לראיין את המועמדים השונים ולהודיע על בחירת המפכ"ל הבא בחודש דצמבר. מאוחר יותר, בסמוך לאחר הפרסומים הראשונים בנוגע לתפקיד המפכ"ל. משהוסרה מניעה זו, המשיך השר לביטחון פנים בקידום הליך המינוי וראיין את ניצבי המשטרה, אלא שאז נודע על בדיקה שמקיים מבקר המדינה בנוגע להתנהלות ניצב דנינו, שהיה אחד המועמדים, בפרשת רצח המקורות, ובהמשך אף קיבלנו תלונה על בדיקת המבקר בפרשה נוספת הנוגעת לדנינו. משהתברר לנו במה עוסקות התלונות, התברר שהמדובר בשתי פרשיות המוכרות היטב למערכת שלנו - צמרת הפרקליטות ומחוזות הפרקליטות הפלילית - וזאת על-רקע עיסוקנו השוטף בפרשות בזמן אמת, והחלטות פרקליטי המדינה בצמתים עיקריים בהן.

מה הייתה המסקנה שלכם מההיכרות עם הפרשות הללו?

ביקשתי וקיבלתי חוות דעת יסודית וממצה מהמשנה לפרקליט המדינה, אשר התייחס לשתי הפרשות על בסיס חומר שהיה ברשותו בעניין, בזמן אמת, וכן מידע נוסף שהתקבל. מסקנתה הברורה של חוות הדעת הייתה כי לא נמצא פגם בהתנהלות ניצב דנינו בפרשות האמורות. חשוב לציין שהתלונות לא נגעו לענייני טוהר מידות, שחיתות וכיוצא באלה, אלא להתנהלות ניצב דנינו בנושאים מקצועיים שהם בליבת העשייה והמומחיות של אנשי הפרקליטות המלווים את המשטרה בשגרה בעניינים מעין אלה. גם לכך יש כמובן רל־וונטיות שעה שעלי לכלכל את צעדי ולקבל החלטה מושכלת בעניין. בצד כל האמור, קיבלתי פניות נוספות מהשר לביטחון פנים בבקשה לאפשר מינוי מפכ"ל לאלתר. בהקשר זה צריך לזכור שהשר לביטחון פנים הוא הגורם המיניסטריאלי האחראי על משטרת ישראל ויש לתת כמובן את המשקל המתבקש לעמדתו באשר לאינטרס הציבורי המובהק - כפי שהציג בפני בכתב ובעל-פה - שהיה קיים לדעתו במינוי מפכ"ל לאלתר, כך שיופסק "מחול השדים" שפגע מטבע הדברים בת-לניצב בר-לב, אמר לי השר כי הוא שוקל להקדים את הליך הבחירה והמינוי, וזאת נוכח הנזק שנגרם למשטרה כתוצאה מהפרסו־מים ומהמשך ההתעסקות בנושא. באותה עת, במקביל להחלטה על פתיחה בחקירה פלילית נגד ניצב בר-לב, ומאחר שניצב בר־לב היה אחד המועמדים, הודעתי לשר כי לא יוכל בינתיים לקדם את הליך המינוי. לא חלפו ימים רבים, וניצב בר-לב הודיע על יציאתו לחופשה ועל הסרת מועמדתו לתפקיד המפכ"ל. משהוסרה מניעה זו, המשיך השר לביטחון פנים בקידום הליך המינוי וראיין את ניצבי המשטרה, אלא שאז נודע על בדיקה שמקיים מבקר המדינה בנוגע להתנהלות ניצב דנינו, שהיה אחד המוע־מדים, בפרשת רצח המקורות, ובהמשך אף קיבלנו תלונה על בדיקת המבקר בפרשה נוספת הנוגעת לדנינו. משהתברר לנו במה עוסקות התלונות, התברר שהמדובר בשתי פרשיות המוכרות היטב למערכת שלנו - צמרת הפרקליטות ומחוזות הפרקליטות הפלילית - וזאת על-רקע עיסוקנו השוטף בפרשות בזמן אמת, והחלטות פרקליטי המדינה בצמתים עיקריים בהן.

מה הייתה המסקנה שלכם מההיכרות עם הפרשות הללו?

ביקשתי וקיבלתי חוות דעת יסודית וממצה מהמשנה לפרקליט המדינה, אשר התייחס לשתי הפרשות על בסיס חומר שהיה ברשותו בעניין, בזמן אמת, וכן מידע נוסף שהתקבל. מסקנתה הברורה של חוות הדעת הייתה כי לא נמצא פגם בהתנהלות ניצב דנינו בפרשות האמורות. חשוב לציין שהתלונות לא נגעו לענייני טוהר מידות, שחיתות וכיוצא באלה, אלא להתנהלות ניצב דנינו בנושאים מקצועיים שהם בליבת העשייה והמומחיות של אנשי הפרקליטות המלווים את המשטרה בשגרה בעניינים מעין אלה. גם לכך יש כמובן רלוונטיות שעה שעלי לכלכל את צעדי ולקבל החלטה מושכלת בעניין. בצד כל האמור, קיבלתי פניות נוספות מהשר לביטחון פנים בבקשה לאפשר מינוי מפכ"ל לאלתר. בהקשר זה צריך לזכור שהשר לביטחון פנים הוא הגורם המיניס־טריאלי האחראי על משטרת ישראל ויש לתת כמובן את המשקל המתבקש לעמדתו באשר לאינטרס הציבורי המובהק - כפי שהציג בפני בכתב ובעל-פה - שהיה קיים לדעתו במינוי מפכ"ל לאלתר, כך שיופסק "מחול השדים" שפגע מטבע הדברים בתפקוד משטרת ישראל.

וזו הסיבה שבגללה החלטת שאין מקום להמתין?

לא רק בשל כך. בסופו של יום, עלי מוט־לת החובה להנחות משפטית את השר ואת הממשלה, ובמסגרת זו עלי לשקול את כלל השיקולים הרלוונטיים ולערוך את האיזונים הנדרשים. לפיכך, נוכח מהלך הדברים והשיקולים שמניתי, ולאחר מספר דיונים שערכתי ובהם נבחנו ההיבטים השונים של הנושא, הגעתי לכלל מסקנה, בעצה אחת עם פרקליט המדינה ובכירי משרדי, כי כאמור אין מניעה משפטית למינויו של דנינו והודעתי על כך לשר. אציין עוד כי הבאתי בפני השר את חוות הדעת המפורטת של הפרקליטות בעניין, וכן את כל החומר שהתקבל ממבקר המדינה, וזאת על-מנת שתהיה בפניו, כגורם המציע את המינוי לממשלה, התשתית העובדתית הרלוונטית.

איך אתה, בשנה שלך כאן, רואה את הנושא של המאבק בשחיתות שלטונית?

אמרתי כבר בעבר כי יש להילחם בשחיתות השלטונית גם בחרב, גם ברומח וגם בכידון. חולשה בעניין זה צופנת בחובה רעות גדולות, שכן מעבר לנזק האינהרנטי הטמון בשחיתות עצמה, עלולה חלילה להיווצר תחושה בציבור כי החוק איננו מופעל בצורה שוויונית, ולא הכל שווים בפניו, ואין לך רעה גדולה מזו. יש אפוא להילחם בשחיתות השלטונית במלוא העוצמה, אך אין לברוא שחיתות מקום שזו איננה קיימת. אין רפיון בדברים האלה, נחישות רבה יש בהם. מי שבורא שחיתות מקום שזו איננה קיימת סופו שאיננו נלחם בשחיתות האמיתית. לשם כך יש צורך במערכת אכי פת חוק חזקה ובטוחה בעצמה, שיש בידיה גם את הכלים וגם את היכולת להתמודד עם המוטל עליה.

דן מרגלית מדבר על מלחמת בני אור בבני חושך. אתה חושב שיש איזשהו מאבק כזה בין מחנות, או שאתה רואה את זה בצורה שונה?

תיוג של אנשים לקבוצות הוא דבר שאינו רצוי בעיני. העולם אינו נחלק באופן דיכוטמי לשחור ולבן. הוא הרבה יותר מורכב, והתבוננות מעמיקה יותר מעלה שבכל אדם ניתן למצוא גוונים. לא כל מי שמטיף בשער הוא בהכרח צדיק, ולהפך. צריך להסתכל על הדברים בצורה קצת יותר מידתית ומאוזנת.

אנשי הפרקליטות הם רובם ככולם מצוינים ומעולים והגונים. האם ייתכן שאם יהיה מנגנון שיפקח על הפרקליטים ועל אנשי מערך הייעוץ המשפטי, אז אנשי הפרקליטות יהיו יותר מדי זהירים בתפקודם? חשופים להתנכלות? או שאתה רואה בכך גם היבט לחיוב?

שוחחתי פעמים רבות עם פרקליט המדינה בעניין זה. פרקליט המדינה סבור שאין גוף מבוקר יותר מן הפרקליטות, ויש מידה רבה של צדק בדבריו. הפרקליטים מבוק־רים על-ידי בית המשפט, והשיח המשפטי הפך להיות בוטה יותר מכפי שהיה בעבר, והשופטים אינם מהססים להביע ביקורת, לעיתים ביקורת חריפה מדי, לטעמי. פומביות הדיון כשלעצמה עשויה להעמיד את הפרקליט יום יום ושעה שעה בפני ביקורת, ישנו גם מבקר המדינה כמובן, וישנו גם בית הדין למשמעת של שירות המדינה, וישנו גם בית הדין של לשכת עורכי הדין. מכל אלה מסקנה היא שאין לך גוף מבוקר יותר לכאורה מן הגוף הזה, הנבחן כמוטעם יום יום, שעה שעה, כשהוא מופיע בבית המשפט. פרקליטים השמיעו באוזניי גם את עמד־תם שאין למוסד הזה אח ורע בעולם, ואנו, אם נעשה כדבר הזה, נהיה בבחינת מחדשים חידוש גדול וספק אם תועלת אמיתית בצידו.

ובכל זאת, פורסם שאתה דווקא שוקל ברצינות הקמת גוף כזה.

אכן עמדתי בעניין זה היא שאין זו משימה שנטלתי על עצמי, להתחבב על 860זה מוצאים בי מתנגד חריף ומר ולא הייתי נותן את ידי למהלך כזה, אלא שאני סבור שיש לבחון ברצינות הקמת גוף ביקורת על הפרקליטות כדוגמת נציבות תלונות הציבור על שופטים. גוף מעין זה עשוי להגביר את אמון הציבור במערכת, ואמון זה חשוב למערכת כאוויר לנשימה.

כדי שלא תהיה סיטואציה שבאמת הפ־רקליט כל היום עונה תשובות לתלונות שנועדו להסיח את דעתו מעבודתו, שלא בתום לב, אם תוכל להסביר מדוע בכל זאת השתכנעת שיש להקים גוף כזה?

הרעיון הוא לגרום לכך שהתלונות ינוקזו כולן לאותו גוף מרכזי, הנקרא נציב הת־לונות על הפרקליטים, והוא יהווה כתובת ראשונה לתלונות הללו. הגוף הזה, על-פי שיקול דעתו, יוכל להפנות תלונות לגופים אחרים, אך הכל יעבור דרכו, ובין היתר הוא יסנן החלטות קנטרניות וחסרות בסיס. אנו נצטרך לבחון מהי הדרך הנכונה לעשות זאת, ולבחון כיצד זה יעמוד מול סמכויות של גורמים אחרים העוסקים בכך כבר היום - מבקר המדינה, לשכת עורכי הדין, נציבות שירות המדינה וכו'.

מתי אמור לקום הגוף הזה?

היינו בדיונים מתקדמים, אבל בינתיים פרצה השביתה וגם הנושא הזה מתעכב.

הוא יקרה בחודשים הקרובים, בשנים הקרובות?

אני מתכוון לקדמו ולהביאו לידי מיצוי קרוב בשיתוף עם פרקליט המדינה.

כשהתמנית לתפקיד, דובר על כך שלא עסקת הרבה שנים במשפט אזרחי, משפט מינהלי. כיצד נערכת לתפקיד?

דומה שלא יימצא מי שיחלוק על כך שאפילו זכיתי למוניטין כלשהו, הרי שהוא נמצא בחצר המשפט הפלילי. אבל עדיין לא יהא זה נכון לומר שבכך נסתתמו ידיעותיי ועיסוקיי. ייעצתי במשך שנים ארוכות לשרים בממשלה, לאישים ולגופים שונים, בסוגיות שאין בינן לבין המשפט הפלילי ולא כלום. אין ספק שהיקף עיסוקי בתחום הפלילי היה מובהק יותר, אבל המשפט המינהלי והציבורי לא היו זרים לי. בסופו של יום, השאלה היא שאלה של משפטנות ושכל טוב. אם אין לך את אלה, שום כלי משפטי, אפילו מצוי הוא באמתחתך, לא יסייע בידך. מעבר לכך, הייתה לי חפיפה מאוד מועילה עם היועץ המשפטי היוצא. ישבתי עימו בלא מעט ישיבות, והוא העביר אלי חומרים בצורה מאוד מסודרת. אני מקווה שתהיה לי היכולת להעביר את התפקיד למי שיבוא במקומי בצורה טובה כל כך כפי שעשה זאת קודמי.

אם תוכל להשוות לעורך דין פרטי שמ־קבל תיק, מהו באמת טווח הפעולה שלך כיועץ משפטי בתיקים? הרי יש לך כמות עצומה של חומרים. אפילו ניקח תיק פלילי, שלעיתים יש בו דקויות עובדתיות, אתה למעשה חייב לסמוך על חוות הדעת שנותנים לך.

אינך יכול לעשות הכל בגפך. זה לא מתקבל על הדעת. אם כך תנהג, לא תוכל לעשות מלאכתך נאמנה. אבל עדיין, כשאתה קורא את חוות הדעת שמונחות בפניך, ישנם דברים שנראים לך ברורים ונהירים, וישנם כאלה שמעוררים אצלך סימני שאלה. ככל שהדברים מעוררים אצלך סימני שאלה, אתה מבקש להשלים את הטעון השלמה. היועץ המשפטי לממשלה, עיתותיו אינן בידו. לכן, בעיקרו של דבר, הוא צריך לסמוך על האנשים שעובדים איתו ולהתבסס על חוות הדעת השונות שמועברות לבחינתו. עליו להשתמש בניסיון שרכש, להפעיל שכל ישר ולבחון את החומר עצמו מקום שהדבר נדרש - כל מקרה לפי נסיבותיו. בסופו של יום, אתה תלוי ברמת האנשים שסובבת אותך. ככל שאלה טובים יותר, מצבך טוב יותר, ככל שאלה טובים פחות, מצבך פחות טוב. למזלי, התברכנו באנשים ברמה גבוהה ביותר, ואני אומר לך שצמרת האנשים כאן יכולה להשתלב, ללא כל קושי, בצמרת משרדי עורכי הדין הטובים בארץ. דומה בעיני שאני מוסמך לומר את הדברים האלה, הייתי שם.

האם פקידים בכירים או שרים בכירים יכולים לבוא מול עמדת היועץ המשפטי, ולהגיד "אנחנו דורשים כך וכך"?

אין דבר כזה. השרים יקבלו את עמדת היועץ המשפטי לממשלה לא בגלל שהם בה־כרח מכבדים את היועץ המשפטי לממשלה, אלא מפני שהם מכבדים את החוק. תפקידו של היועץ המשפטי לומר לשרים "זה הדין, וכך יש לפרשו". מאחר שהם כפופים לדין ולא יעלה על דעתם להפר את הדין, אז אין שום בעיה בנושא הזה. מעמדה המחייב של חוות הדעת המשפטית של היועץ המשפטי לממשלה מעוגן זה שנות דור בפסיקת בית המשפט העליון.

ומה עמדתך לגבי הגישה האופנתית כיום בחוגי הממשל ואנשי הון העובדים מול המינהל הציבורי, שאומרת שיועצים משפטיים אוסרים יותר מדי?

לפני עת לא רבה נתקיימה במשרדנו ישיבה שבה נטלו חלק היועצים המשפטיים למשרדי הממשלה. אמרתי להם את הדברים כהאי לישנא: "קל מאוד להתחבב על הבריות כשאתה מסכים איתן, יש קושי ניכר לעשות כך כשאתה חולק עליהן". התפקיד, לעיתים, הוא לעמוד על המשמר, על משמר שלטון החוק, ולומר - עד כאן. היועצים המשפטיים בסך-הכל אומרים לשר: "לא אני מעכב אותך כלל ועיקר, החוק מעכב אותך. אם החוק תומך בך, אדרבה תלך עימו, אם החוק לא תומך בך תיאלץ לעצור. היועץ בסך-הכל מאיר את עיני השר בהוראות הדין, הא ותו לא".

כלומר, אין כאן "משפטיזציית יתר", כפי שיש הטוענים?

השאלה הזאת היא שאלה סבוכה, והתשובה עליה היא לא תשובה פשוטה. אמרתי להם)ליועצים) שהשכל הישר הוא מצרך חשוב שאין להיפרד ממנו. אמרתי שהשכל הישר זה לא ז'קט שאתה לובש אותו בבית ומסיר אותו בעבודה. הוא דומה יותר לאותה צמה שהלכה עימו לאורך כל הדרך. צריך להבין, המשפט לא ירד אלינו משמיים. הוא יציר כפיו של אדם שביקש באמצעותו לבנות חברה מתוקנת יותר, אתית יותר, ישרה יותר, הגונה יותר כלפי החלשים בחברה, כלפי שכבות נזקקות, כלפי אנשים שאין להם ישועה ממקום אחר. בא המשפט, מתייצב ואומר: "אני אהיה לכם למשענת". המשפט בא לקדם את כל המגמות הטובות הללו. משכך, האמירה הזאת, "הכל משפט", ממש לא מרתיעה אותי, ובתנאי שלא זונחים בהפעלתו את השכל הישר, כמוטעם.

ומה עמדתך לגבי קציבת כהונה של יועצים משפטיים?

באופן עקרוני, אני בעד קציבת כהונה של תפקידים בכירים בשירות הציבורי, לרבות יועצים משפטיים. קציבת כהונה מרעננת את השורות וכן שומרת על עצמאותו של היועץ המשפטי. כלומר, היועץ המשפטי לא צריך שיהא תלוי ברצונו הטוב או הפחות טוב של השר. אותם דברים אמרתי גם לגבי הרמטכ"ל. דיבר איתי בשעתו שר הביטחון, והסביר לי באופן מאוד משכנע מדוע לטעמו מינוי לקדנציה בת שלוש שנים ואפשרות לארכה של שנה אחת היא אופציה טובה שסומכת על אדני ההיגיון. דא עקא, שעמדתי הייתה שלא כך ראוי שיהיה. אני סבור שלא יהא זה נכון לאפשר הארכת כהונה בשנה שתלויה בשיקול דעתו של השר, מעין "פרס על התנהגות טובה" של הרמטכ"ל. בסופו של דבר אכן הוחלט שהרמטכ"ל יכהן שלוש שנים, ותהא אפשרות להאריך את שירותו בשנה נוספת רק בנסיבות מיוחדות, בדומה למה שנקבע בחוק השב"כ ביחס לראש השירות. איני מתייחס בשלב זה ליועצים משפטיים מכהנים, מאחר שנושא זה עודנו מצוי בבחינה.

אחד היעדים המרכזיים שהצבת היה ניהול משפטים מיום ליום. היכן עומדים הדברים?

המשפט הפלילי, בלי קשר למידת ההיקף שהוא תופס בסדר היום של היועץ המשפטי לממשלה, עוצמתו גדולה. לא ניתן לכחד, הוא משפיע בצורה מאוד משמעותית על התנהלותו של היועץ. משפטים פליליים צריכים להתקיים מיום ליום. לעניין זה אני נותן חשיבות עליונה. אמרתי בכל הזדמנות שנקרתה בפני ששום רפורמה במשפט הפלילי לא תשתווה למהלך הזה. ההתחלה היא תמיד קשה, ולכן הסכמתי שככל שהמשפט ייקבע מיום ליום, והסנגור יעתור לדחייה, אנחנו ניעתר לבקשתו כדי לאפשר בידו להתארגן. אבל בסופו של יום, כשיתחיל המשפט הוא יימשך מיום ליום עד גמירא. אני מעדיף משפט שמתחיל בעוד שנה ונגמר כעבור שנה וחודשיים, מאשר משפט שמתחיל תוך שלושה חודשים ויימשך ארבע שנים וחצי.

ובפועל?

זו ההנחיה. ביקשתי מפרקליט המדינה לעדכן אותי כחצי שנה לאחר שההנחיה הזאת יצאה. דא עקא שפרצה השביתה. והשביתה הזו פרעה בנו פרעות, והנזקים שנגרמו בעטיה הם נזקים קשים וחמורים. אבל כשיחזרו הפרקליטים לעבודתם )הראיון התקיים, כאמור בפתח הדברים, לפני סיום השביתה - ר.ד. (אני אמשיך לקדם את העניין הזה, כי הוא בנפשי.

כלומר גם על כך שתינתן ארכה כדי לא־פשר לסנגור להיערך בפרק הזמן הזה?

בדיוק. אנחנו לא יכולים לנהל משפט אחרת, למצער לא בצורה ראויה. זה דבר אחד. דבר נוסף, תמיד חשבתי שהאחריות שרובצת לפתחו של פרקליט שעה שהוא מחליט על הגשת כתב אישום היא אחריות עצומה, וכאן הפרקליט חייב כידוע לשקול שני דברים. הוא צריך לשקול אם קיים סיכוי סביר להרשעה, והוא צריך לשקול את העניין הציבורי. אין קורס שמלמדים בו מהו יסוד סביר להרשעה או מהו האינטרס הציבורי, אבל אני בשום פנים ואופן לא מוכן שבתיקים גבוליים יגלגל פרקליט את האחריות לחצרו של בית המשפט. אני רוצה להאמין ולקוות שזאת הגישה שהנחתה את היועצים המשפטיים לדורותיהם. מכל מקום, אם היו ספקות בנושא הזה, ואני לא מאמין שהיו, אז אלה יוסרו עכשיו.

כשאתה אומר פרקליט, אתה מתכוון לפרקליט המחוז בסופו של דבר.

אני סומך מאוד על פרקליטי המחוז ועל כלל הפרקליטים. החומר האנושי הוא מצוין והמיומנות היא ברמה הגבוהה ביותר.

היית בעבר בפרקליטות. איך היה להכיר אותה מחדש מבפנים, אחרי מספר שנים בחוץ? האם הופתעת ממשהו?

לא הופתעתי. תמיד רחשתי כבוד גדול לפרקליטות, ומאז כניסתי לתפקיד רק הת־חזקתי בעמדתי. זה לא אומר שלא היו לי מחלוקות מקצועיות עימה, אבל אף אחד לא שמע אותי אומר שהפרקליטות פועלת בזדון, שלא ביושר, שלא במקצועיות.

ומה באשר לעבודת הייעוץ והחקיקה - זרוע מרכזית נוספת תחת כנפי היועמ"ש?

מי שעוסק בליטיגציה סבור שהוא נמצא במרכז העולם, למצער במרכז העולם המש־פטי. אבל כשאתה בא לפה ואתה רואה את עבודת הייעוץ והחקיקה, אתה לומד צני־עות מהי. אתה רואה שהם עושים עבודה חשובה, עבודה שיש בה חזון, עבודה שיש בה יצירתיות, של בניית תשתית חקיקתית לשנים ארוכות. אני מלא הערכה לעשייתם. אני מאוד גאה בהם.

האם אתה מאמין בבחינת הדברים ב"איפכא מסתברא" בתיקים מורכבים? למשל, כמו שיש באמ"ן מחקר מאז מלחמת יום הכיפורים?

כאשר הייתי בעל משרד פרטי כשהתיק היה מורכב וכשעמד לרשותי הזמן וכוח האדם, הייתי ממנה פרקליט מבין אנשי משרדי ומודיע לו "אתה תהיה התובע, אתה תשב על התיק הז ה ותבחן אותו בעיניו של תובע".

לאיזה צורך עשית את זה?

לא רציתי להגיע לבית המשפט ולעמוד בפני מצב שבו התובע טוען טענה שאני לא חשבתי עליה. ובאמת, באופן מעשי אנחנו חשבנו על אין ספור טענות, ובסופו של דבר כמעט לא הופתענו.

וכיום, בתפקיד היועמ"ש, יש לכך היבט נוסף?

אבל לפי הידוע בתיק ליברמן מונה פרקליט בכיר, עו"ד יוסי קורצברג, לבחון את החש־דות בתיק בעין ביקורתית - ר.ד..( אבל אין ספק שבסופו של דבר דברים כאלה יחלחלו. הם לוקחים זמן, אבל הם יבשילו, כך אני מקווה, לכלל דפוס עבודה.

האם נושא פיצול סמכויות היועץ המשפטי לממשלה ירד מהפרק?

אני נגד פיצול. מלכתחילה סברתי שהפיצול הוא רעיון לא מוצלח. ואם היו לי ספקות, ולא היו לי כאלה, אזי אלה הוסרו מניה וביה, נוכח הניסיון שרכשתי כאן. שמעתי בתקשורת שהיועץ המשפטי לממשלה יחד עם שר המשפטים סיכמו את דבר הפיצול העתידי. לא היה ולא נברא כדבר הזה. אני חייב לומר לשבחו של שר המשפטים כי הוא מעולם לא שאל אותי בדבר עמדתי ביחס לפיצול. רק באחת מפגישות העבודה, זמן לא קצר לאחר כניסתי לתפקיד, דיברתי איתו גם על הרעיון הזה, והשמעתי בפניו את עמדתי כי רעיון הפיצול אין לסווגו לקטגוריית הרעיונות המוצלחים.

האם אפשר לומר שהפיצול מת מות נשיקה?

כן, ככל שהדבר תלוי בי, אבל כמובן שאיני יכול לדבר בשם השר.

אז איך היחסים בינך לבין השר?

היחסים ביני לבין השר מצוינים, ואנחנו עובדים תוך שיתוף פעולה מלא.

ועם פרקליט המדינה?

גם יחסיי עם פרקליט המדינה מצוינים. מתקיים בינינו שיתוף פעולה הדוק שהוא חיוני וחשוב מאין כמותו.

על משקל שם ספרו של דרשוביץ "מכתבים לעו"ד צעיר",שבתורו נראה פרפראזה לשם ספרו של רילקה "מכתבים למשורר צעיר", אם היית מתבקש לתת לפרקליט צעיר שתי עצות טובות לקחת איתו באמתחתו, במה היית בוחר?

קח את ה"קייס" ברצינות ופחות את עצמך, ותהא תמיד נאמן לצו מצפונך המקצועי.