מפלגת העבודה לא תתאושש יותר. כמה צעירים תמימים עדין יתפקדו אליה, היא תקבל עדין כמה מנדטים בבחירות הבאות, אבל למעשה היא מתה ולא תקום יותר. הגזע יפול כי שורשיו האמיתיים מתו.
מחוז הקיבוצים במפלגת העבודה היה אחד המרכיבים המשמעותיים בקיומה. לא בגלל חלקם באוכלוסיה, כמו בגלל היותם, ועל-פי רוב בצדק, אחד מסימלי ההגינות הישראלית והפשטות הציונית. נכון. היו להם גם אינטרסים כלכליים, כמו לכולם, והם דאגו גם לעניינים הפרטיים שלהם, כמו כולם. אבל הם תמיד היו בין הנושאים בעול החברתי והלאומי, במלוא חלקם - ו
הרבה מעל לחובם, והכל כדבר טבעי המובן מאליו (מה שאי-אפשר לומר על חלקים רבים אחרים במדינה). זו לא נוסטלגיה. זו הוויה ועובדה ואין אדם בישראל שיכול להתכחש לחלקה האמיתי של התנועה הקיבוצית בגיבושה של תחושת התודעה הישראלית.
והנה נציגת מחוז הקיבוצים במפלגת העבודה,
אורית נוקד, לקחה השבוע את המנדט הבודד שלהם והלכה איתו עם
אהוד ברק עד ל
בנימין נתניהו. ישנם דברים שלא עושים כשאתה חבר בתנועה הקיבוצית ויושב בכנסת על המנדט שלה. אין כאן אי הבנה ואיש לא יכול לטעון שזה מייצג את רצון התנועה הקיבוצית. אפילו נוקד עצמה לא יכלה לומר זאת על מעשיה.
כשברק ברח, או בגד, או גנב את המנדטים, היה כבר ברור שממילא מפלגת העבודה היא הפקר. יש אומרים שהיא הפכה למופקרת ביום שבחרה בו בפעם הראשונה וירדה סופית לזנות בפעם השניה, כשאיפשרה לו לחזור. אבל זו מפלגה ואלה שיטותיה. התנועה הקיבוצית היא משהו אחר. או לפחות היתה.
ולכן כשהתכנסו השבוע אנשי התנועה הקיבוצית יום לאחר הפרישה, הדבר הכי טבעי ומצופה היה לשמוע אותם קוראים בפומבי לאורית נוקד החזירי את המנדט. הגישי התפטרותך ולכי הביתה, כי בגדת בחברים ובמעט האידיאולוגיה שעוד נותרה. התנועה ששלחה אותך קוראת לך להתבייש, להתפטר ולהחזיר את המנדט.
אולי זה היה עוזר, ואולי לא. אבל זה היה יכול להיות דבר תנועה שעוד מאמינה בעצמה.
אבל לא קריאה, לא מחאה ולא בטיח יצאו מהכינוס. לא רק זאת, אלא שמחרת הכינוס הופיע מזכיר התנועה זאב "ולוולה" שור ובירך רשמית את אורית נוקד על בחירתה לשרת החקלאות. מודעת ברכה כזו יש גם באתר האינטרנט שלהם. ואפשר להבין למה. משרד החקלאות זה המון החלטות על קרקעות, על תקציבים, על תעריפים, על אישורי בניה. וזה מאד חשוב לתנועה הקיבוצית.
רק שבשביל זה היו להם עד כה את פואד, את שמחון, את ברק, את הרצוג ואת כל נציגיהם שישבו סביב שולחנות הקואליציה רק בשביל להביא הביתה כסף ותקציבים וקרקעות וסיבסודים, בדיוק מה שדירדר אותם עד למצבם הנוכחי.
והנה אירע המעשה שיכול היה להחזירם לשורשים, להתחלה, ליישור הגו ולזקיפות הקומה. אירוע שיכול היה לתת להם את ההזדמנות לומר לעצמם ולעולם הנה אנו חוזרים ומקימים מההתחלה את מה שהייתה פעם התנועה והמפלגה שייצגה את התקווה והחזון והעשייה הציוניים שלנו. לא הכל זה רק כיסאות, לא הכל זה רק כספים. לא רק תככים. גם קצת אמת והגינות ויושר ציבורי בסיסי נחוצים בחברה הישראלית.
אבל הם התפתו שוב מול התקווה להרוויח כמה אגורות מזה שאחת משלהם תהייה שרת החקלאות, גם אם השיגה זאת במחיר הונאה וגניבה ועריקה ובגידה.
ולכן לא תהיה יותר מפלגת עבודה. גם אם עוד כמה סטודנטים טובים ותמימים יתפקדו אליה במקרה, זה יחלוף וידעך. כי כשהשורש נרקב גם בתנועה הקיבוצית אז ברור שהגזע מת.