קליין, כזכור, בילה שלוש שנים ושלושה חודשים במעצר ברוסיה בשל בקשת הסגרה של קולומביה. בין שתי המדינות אין הסכם הסגרה, אולם הרוסים שקלו את האפשרות להסגיר את קליין בכל זאת. שקלו ושקלו - במשך שלוש שנים. וכל אותה עת ישב אזרח ישראלי במעצר בארץ זרה. זהו מצב בלתי בריא, הן מבחינת מעמדה של ישראל והן מבחינת מעמדו של כל אזרח ישראלי בחו"ל שעלול למצוא עצמו, בצדק או שלא בצדק, קורבן לנסיבות קפקאיות. כך שהמקרה של קליין אינו עניין פרטי. בעיקרון, כל מפקד או חייל ששירת ב'
עופרת יצוקה' יכול למצוא עצמו במצב דומה.
רק לפני כחודשיים השתחרר קליין ושב לישראל, לאחר שבית הדין לזכויות אדם בשטרסבורג קבע שאין להסגירו בשל מצב זכויות האדם בקולומביה. אז הקולומביאנים הפסידו, אולם מתברר שאינם יודעים להפסיד בכבוד. וכך נחתה בשבוע שעבר בקשת הסגרה מחודשת על שולחנו של היועץ המשפטי של משרד החוץ. והשאלה שצריך לשאול כעת היא מדוע קולומביה שבה ומחדשת את בקשת ההסגרה. לא זו בלבד שגם בין ישראל לקולומביה אין הסכם הסגרה, קולומביה דורשת ממדינת ישראל, החברה במועצת אירופה, להפר החלטה של בית הדין לזכויות האדם בשטרסבורג. האם זו הדרך לנהוג עם ידידת אמת? להביך אותה ולדרוש ממנה להתנהג בניגוד להחלטות בינלאומיות?
יתרה מזאת, ההיסטוריה הקרובה מראה שאמות המידה של הקולומביאנים בכל הקשור לצדק ומשפט נתונות לפרשנויות מרחיקות לכת. כך למשל, מאז 2001 הם דורשים את ראשו של קליין בשל אימון והדרכת קבוצות מיליטריות בלתי חוקיות בקולומביה, אולם לפני שבע שנים לא הייתה להם שום עכבה לשלוח לישראל כשגריר את הגנרל הקטור פאביו ואלסקו, מפקד חיל האוויר לשעבר בקולומביה שנאשם באחריות למותם של אזרחים וילדים, במה שכונה טבח סנטו דומינגו.
ואלסקו הודח מתפקידו כמפקד חיל האוויר הקולומביאני רק בעקבות לחץ של שגרירת ארצות הברית בקולומביה, לאחר שהתברר כי הגנרל האשים אז את ארגוני הגרילה הפועלים באזור באחריות למות האזרחים. בעקבות דרישה של ארגוני זכויות אדם מהרשויות בארה"ב לחקור את הפרשה, התברר כי האחראי להרג הילדים היה מסוק של חיל האוויר הקולומביאני מתוצרת ארצות הברית שירה את הטיל.