"אני באתי מורעל לכתבה, עם דעה נגד הכתבה, עד שראיתי את הכתבה", ציין השופט עמית במהלך הדיון. "זה אחרת, זה לא כצעקתה", אמר. לדבריו, מי שצפה בכתבה המלאה ראה בה גם קטעים מתוך חקירת מצ"ח של הקצין, שמהם עולה כי לטענתו לא ירה צרור לכיוון הפלשתינית שנהרגה באירוע. "כולם מבינים שהוא לא ירה צרור", אמר.
"מה דעתו של אדוני בסוגיה של אמת לשעתה", שאל השופט עמית את עו"ד אייזנברג, וכיוון לטענה כי מצב העניינים הוצג על-פי מה שהיה ידוע באותה עת. השופט עמית אף הוסיף והקשה כששאל את עורך-הדין, "האם תחקיר טלוויזיוני יכול לגלות יותר ממה שהסתיים בפצ"ר, שהחליט להגיש כתב אישום [נגד הקצין, אשר בסופו של דבר זוכה]?".
עו"ד אייזנברג טען כי בשעתה, האמת הייתה שיש חשד נגד סרן ר'. "לא תבענו כלי תקשורת אחרים שדיווחו על חשדות", אמר. "לא היה כאן דיווח על חשדות. הייתה כאן קביעה פוזיטיבית לגבי העובדות של האירוע, הייתה חריצת דין לגבי העובדות. היא אמרה, 'הוגש כתב אישום, עכשיו אני הולכת לספר לכם את האמת'. [...] ברגע שיש כזו חריצת דין, אי-אפשר ללכת לטענת אמת לשעתה הקלאסית". לדבריו, הכתבה הייתה רצופה לשון הרע.
סוגיה ששבה ועלתה במהלך הדיון נגעה לאופן שבו הציגה הכתבה את מודעותו של הקצין לגילה הצעיר של הפלשתינית. השופט עמית שאל את עו"ד אייזנברג: "האם יש אמירה בכתבה שהלקוח של אדוני, כאשר עשה וידוא הריגה, ידע על הדיווח של התצפיות שהיא נראית כילדה בת עשר?".
לאחר שבא-כוחו של הקצין השיב בחיוב, שלל זאת השופט עמית. "זה לא", אמר, "אני רוצה להגיד הפוך. נאמר, 'בשלב זה יוצא המ"פ', לא נאמר שהוא שמע וידע. זו נקודה שנשארה בערפל [...] זה לא ברור מהכתבה. אולי זו נקודה מרכזית. איפה בכתבה נאמר שידע?".
עו"ד אייזנברג טען מנגד כי רעיון זה מועבר לצופה כבר בפתיח של הכתבה, שבו נאמר: "אחרי שרשת הקשר מדווחת שמדובר בילדה קטנה, כל המוצב ממשיך לירות עליה והמ"פ מסתער עליה וממשיך לירות גם אחרי שנהרגה". השופט פוגלמן שאל בתגובה אם לא נכון שדווח ברשת הקשר שמדובר בילדה.
"מה היה צריך לומר לשיטתכם", שאל השופט פוגלמן, "זה נאמר ברשת הקשר, אבל הקשר של המ"פ שרץ אחריו לא אמר לו?". "נורא פשוט", השיב עו"ד אייזנברג, "גרסתו של המ"פ. [...] הדבר האלמנטרי בכתבה מהסוג הזה, תבואי ותגידי ברחל בתך הקטנה שהמ"פ טוען, 'אני לא שמעתי ברשת הקשר שזו ילדה. מכשיר הקשר היה סגור'".
בהמשך הדיון, כשעלו פרטי פרטים מהאירוע ברפיח, פנה השופט עמית לעו"ד מני ואמר: "פתחנו בשאלה האם יש אמירה חד-משמעית, ואין כזאת בכתבה, שכאשר הוא יצא מהמוצב הוא ידע שרשת הקשר מדווחת על ילדה בת עשר. מה שחבריך [באי-כוחה של דיין וטלעד] אומרים, שהיה בידי עורכת הכתבה, בידי הגברת דיין, להציג עובדות מסוימות שיכולות היו להשליך שהוא ידע, והיא נמנעה מלעשות זאת. הם מראים את זה כחלק מהאיזון שהיה בכתבה".
"זה לא רק איזון", הוסיף השופט ריבלין, "יש שאלה של אילוצים של עריכה. אני שאלתי את עצמי מתי מדובר באילוצים של עריכה ומתי מדובר במצב עובדתי חלקי. אלה שני דברים שונים. כאן, למרות שהם לא טוענים את זה, אפשר ללמוד שזה מטה את הכף לאילוצים של העריכה, כי עובדה היא שלא הביאו בכתבה גם דברים שהם לחובתו של מרשכם, וזה אולי מחזק את הטענה שהיו שיקולי עריכה לא מגמתיים".
השופט עמית הוסיף על כך: "בהתחשב במה שקיים, זה בדיוק הספק שגברת דיין נתנה לו ליהנות ממנו. מי שצופה בכתבה, ואני מעיד על עצמי, נותרתי עם השאלה, כשהוא פרץ מהמוצב הוא ידע או לא ידע? [...] לא הייתה קביעה פוזיטיבית בכתבה".
"הטענה שלנו שמי שרואה את הכתבה חושב שכן", אמר עו"ד מני.
"אז זהו, שלא", השיב לו השופט עמית.