פרשנים כלכליים נהנו לפני כמה ימים לתאר את ה"צפרדעים" בהן האכיל ראש הממשלה את שר האוצר שלו. אומנם שר האוצר ומשרדו מתנגדים לביטול ההתייקרויות שהוטלו בתקציב האחרון על הציבור, דיווחו, אבל ראש הממשלה קורא את המפה הציבורית ורוצה למנוע התפרצות של "מרד" נגד ההחלטות, בין חברי סיעת הליכוד בכנסת והשבתה כללית של המשק על-ידי ההסתדרות בתגובה להתייקרויות האחרונות. לכן, החליט נתניהו לבטל את הגזירות, לאכוף את הביטול על שר האוצר ומשרדו, ולמנוע את כל המהומה.
על פניו היה זה תיאור די מדויק. מן הסתם, דוברות ראש הממשלה דאגה לצייר כך את התמונה. ואומנם לא חלפו ימים רבים ובמסיבת עיתונאים תיאר נתניהו הקלות והטבות שהוחלט עליהן על-מנת להקל על הציבור. הוא גם הושיב לצידו את שר האוצר, שלא הכחיש שהוא אינו מאושר מההחלטות, אבל יבצע.
נכון לתחילת השבוע (א', 13.2.11), ה"מופע" (מסיבת העיתונאים) שהעלה ראש הממשלה הצליח. הח"כים ה"מורדים" מהליכוד (אלה שמלכתחילה הצביעו בכנסת בעד ההתייקרויות) השתתקו ובירכו על "הרגישות החברתית"; "מטה המאבק" המשותף להסתדרות, לתעשיינים ולשלטון המקומי, השהה את ההחלטה על נקיטת צעדי מחאה (כולל שביתה כללית) והודיע כי ינהל שיחות עם הממשלה על-מנת להבהיר את משמעות ההודעה על ההקלות.
באופן מעשי, למעשה...
נתניהו הצליח, אפוא, לבלום/להרחיק את המהומה שאיימה להתפרץ. אבל מה קורה באופן מעשי? הרושם המתקבל ממעקב אחר הדיווחים המתפרסמים בעקבות ולאחר הודעתו הדרמטית של ראש הממשלה, הוא ש"צפירת ההרגעה" שבקעה ממטות המאבק השונים הייתה מוקדמת.
ביצוע ההקלות שהובטחו לציבור אינו תואם את הציפיות או את הדרישות. אם תהיה הפחתה בנטל, היא תהיה בשוליים ולא תקל את הנטל מעל שכבת הביניים, שהפכה בשנים האחרונות לקבוצת אוכלוסיה עליה מטילים גורמי השלטון הכבדות וגזירות באופן בלתי מידתי.
- מחירי הדלק – ראש הממשלה הודיע כי תבוטל ההעלאה האחרונה במיסוי מחיר הדלק. בפועל, בוטלה העלאת הבלו בלבד, לא נגזרותיה במס הכולל על הדלק (ביום ב, 14.2.11, צעד זה בוצע ומחיר הבנזין הוזל ב-24 אגורות). אבל, לא תבוטל העלאת הבלו על הסולר, וגם לא תבוטל ההחלטה להטיל מיסוי על הבלו על הדלק בשנת התקציב של 2012. בראשית החודש הבא (מרס) צפויה התייקרות נוספת של הדלק בהתייחס למחיר הנפט בעולם ושער הדולר.
- הוזלת מחירי התחבורה הציבורית – ראש הממשלה הודיע כי על-מנת להקל את הנטל על הציבור כתוצאה מהתייקרות הדלק, יוזל מחיר התחבורה הציבורית ב-10%. עכשיו מתברר כי מדובר רק ביישובי הפריפריה. תושבי המרכז, חיפה וירושלים – ימשיכו לשלם את המחיר הנוכחי, שמחירו עלה לפני מספר שבועות ב-3% ובסך-הכל התייקר בשנה האחרונה ב–7%. לא ברור כלל מה גורל ההבטחה לייעל ולשפר את שירותי התחבורה הציבורית, שמצבם הירוד היום מתמרץ שימוש ברכב פרטי.
- מחירי המים - הודיעו על הוזלה של 10% בתעריף. בפועל, תסתכם ההוזלה ב–5%. גם זה עוד לא לגמרי ברור, מפני שההוזלה תושג, על-פי ההכרזות, על-ידי הפחתת המחיר למדרגת הצריכה הבסיסית ותתייקר באופן חד לגבי כמויות צריכה מעבר לכך. אבל אין פירוט. לא ברור האם ובכמה תוגדל מדרגת הצריכה הבסיסית, ואם תוזל, בכמה. גם לא נאמר במפורש בכמה תתייקר הצריכה בחריגה. כך שבסך-הכל לא ברור כלל מה תהיה התוצאה. בכל מקרה, לא יהיה ביטול של המע"מ בסך 16% שהושת על תעריפי המים עם העברת האחריות על הניהול לתאגידים. מגמת החיסכון והייעול שעמדה בבסיס ההחלטה על הקמת אותם התאגידים מתבטאת עד כה ב"חליבת" כספים מהציבור והגברת מצוקתו.
- העלאת שכר המינימום – הוכרז על הסכמה לתביעת ההסתדרות להעלאת שכר המינימום, אך בשיעור נמוך במקצת מהתביעה וגם בפריסה לשנתיים. חוץ מזה, מההעלאה במגזר הציבורי ייהנו רק עובדים שאינם מקבלים תשלום עבור שעות נוספות, החזר הוצאות רכב, ותוספות אחרות המעלות את השכר ברוטו לשיעור העולה על שכר המינימום. בכך נוטרל הצורך להעלות את שכר המינימום לרוב עובדי המגזר הציבורי ששכרם הבסיסי אומנם נמוך, אך התוספות (שאינן נלקחות בחשבון לצורך גמלה) מעלות את השכר אך לא לרמה המאפשרת למשפחה ממוצעת "לגמור את החודש".
הצהרות, הצהרות, הצהרות
המסקנה העולה מכל האמור היא שההקלות המובטחות נשארו ברמת ההצהרות. ראש הממשלה "הצליח" במחיר של "הפגנת שריר" כלפי שר האוצר והפקידות, להצטייר כבעל רגישות חברתית וקשוב לרחשי הלב של הציבור. את הנטל, במיוחד על שכבות הביניים, כמעט שלא הקל.
הוא הצליח להאכיל את שר האוצר שלו "צפרדעים גדולות" כפי שתיארו הכתבים וחלק מהפרשנים, אבל לציבור זרק רק "עצמות"; בדרך הצליח להוציא את הרוח ממפרשי צעדי המחאה של ההסתדרות, המעסיקים והשלטון המקומי.
