אינני יודע אם אפשר לקרוא למחלה "תעלומה" באופן המוחלט של המילה, אך לצערנו, הסיבה למחלה אינה ידועה לאשורה. ברור כי מקורה הוא בכלי הדם השלייתיים ובהחלט ישנם גורמי סיכון ומאפיינים להופעתה, שחלקם עשויים לסייע באבחונה מבעוד מועד.
בין המאפיינים וגורמי הסיכון:
1. נשים עם מחלות כגון: יתר לחץ דם כרוני או סוכרת;
2. הריון בגיל מעל 35 או מתחת ל-18;
3. הריון מרובה עוברים;
4. הריון ראשון;
5. נשים ממוצא אפריקני;
6. אישה שחלתה בהריון ראשון ברעלת הריון.
הזיהוי המוקדם נעשה, ראשית, על-פי המאפיינים שצוינו לעיל. שנית, על-ידי הקפדה על ביצוע של בדיקות לחץ דם וחלבון בשתן במהלך ההריון. נשים שהריונן מוגדר כהריון בסיכון גבוה או שעונות על הפרמטרים שלעיל, צריכות לבצע בדיקות אלו על בסיס שבועי החל מהשבוע ה-28-26. במידה שלחץ הדם גבוה מ-140 על 90 או החלבון בשתן הוא פלוס אחד ומעלה, יש לפנות לרופא המטפל לצורך ההערכה.
לרוב, נשים עם חשד לרעלת הריון, יאושפזו לביצוע הערכה כוללת של מצב האם והעובר במסגרת היחידה להריון בסיכון בבית החולים. כאשר מדובר ברעלת הריון קלה, ניתן להמשיך את ההריון תוך השגחה קפדנית עד למצב שהאישה מגיעה קרוב ככל הניתן למועד הלידה. בדרך-כלל, יינתן לאותה אישה זירוז בשבועות 38-37 ואז גם תבוצע הלידה.
אם זוהתה רעלת הריון חמורה, יש צורך ביילוד האישה לאור הסיבוכים האפשריים. המשך ההריון במצב זה עלול לסכן את האם וגם את חיי העובר.
ההחלטה על מועד היילוד במצב של רעלת הריון חמורה, נקבע לפי שבוע ההריון. במצבים בהם מדובר במחלה שהתחילה בשבוע מוקדם מאוד, כגון שבוע 28-27, יש צורך לשקול עיכוב ביצוע הלידה למשך לפחות 48 שעות עד למתן סטרואידים שיחישו את הבשלת הריאות של העובר.
במצבים מאוד מיוחדים, בהם האם והעובר יציבים, ניתן להציע השגחה שמרנית, תוך ניטור קפדני של האם והעובר לאחר שתאושפז ביחידה להריון בסיכון עד לסוף תקופת ההריון.