במקום בו אני גדלתי נתנו כבוד לרבנים, נתנו כבוד לתפקידם, ללמדנותם ולחכמת החיים שלהם. בסופו של דבר כאשר לאדם שאלה הלכתית הוא פונה לרב ומקבל עליו את פסיקתו.
לצערי בשנים האחרונות חלק מהרבנים פוגעים במעמדם ומטילים מבוכה על ציבור גדול שרגיל לנהוג ברבניו כבוד. הדברים אינם מתייחסים לרב אחד בלבד. לאחרונה אנו שומעים וקוראים על מכתבי רבנים בנושאים שונים, מן גילוי דעת רבני שכל קשר בינו לבין פסיקת הלכה מקרי. הדברים אמורים בגילויי דעת שמקוממים כל אדם שההיגיון הפשוט הינו נר לרגליו, ועל אחת כמה מקוממים רבים מהציבור הדתי שנאלץ להתפתל כדי להבין את משמעות הדברים מחד, ולהישאר נאמן לחינוך שקיבל ולכבד רבנים מאידך.
בציבור הדתי לא נוהגים לקרוא לרב בשמו. יש הקוראים לו "כבוד הרב", יש הקוראים לו "הרב" ובקרב הצעירים מצמידים לתואר "רב" גם את שמו הפרטי כמו "הרב יוסף". כמי שכבר עבר את גיל הנערות היה לי קשה בתחילה להתרגל לפנייה עם השם הפרטי אבל הבנתי שהיא נובעת מהערכה מצד אחד ומרצון לקרבה וחברות מהצד השני.
כל אלה לא הכינו אותי לפרשנות הרבנים בעניינים שונים. לא אתייחס לפרשת הרב איילון שהכתה בהלם את כל הציבור הדתי היות שטרם הועמד למשפט וטרם הורשע ובהערת אגב אציין שראוי היה שיוברר עניינו בבית המשפט ובהקדם. כן אתייחס למכתב הרבנים האחרון בעניינו של הנשיא קצב שהורשע בדין בעבירות של אונס, הטרדה מינית ועוד.
כיצד עולה בדעת רבנים לגנות את פסק הדין ולטעון כי "הצדק" עוד יצא לאור, כאילו עומדים בפניהם כל תרשומות בית המשפט, כאילו הם מומחים בדיני ראיות ובחקירה משפטית כאילו פגיעה אנושה באישה ובנפשה הם כלום. כיצד עולה בדעתם להתכחש לדברי אלוקים חיים בדבר הצורך להגן על החלש, לא לנצל מרות ועוד ועוד. הגדילו לעשות רבנים מוערכים שמרבית הציבור הדתי נוהגים לקרוא את דבריהם שבת בשבתו ואף להזדהות אתם.
האם יש כאן נפילה רגעית? האם אווירת ההתחרדות הנוגעת בכל תחום בחיינו חלחלה גם אליהם ושבשה את שיקול דעתם?, כיצד רבני הציבור הדתי הלאומי שרואים במשך שנים את מקומה של המדינה כמעט קדוש לצד ההלכה מטילים בוז שכזה בפסק דין של בית משפט וכל זה כאשר לא היו בדיונים עצם (להזכיר לקוראים דיוני בית המשפט היו בדלתיים סגורות) ולא קראו את או נחשפו לראיות השונות.
האמת אין לי הסבר אבל התוצאה ברורה. חילול שם השם בפרהסיה, השנאת הדת והיהדות על ציבור רחב שהוא מאמין בבסיסו גם אם לא מגדיר עצמו דתי ועוד נזקים ארוכי טווח. לא מאוחר לחזור מהדברים ולא באמצעות תרוץ עלוב כמו "זהו מכתב פרטי" אלא בהבנה והפנמה שהדברים חמורים, מעוררים ריב ומדון ואין בינם לבין יהדות דבר.
ולעניין העקרוני, רב הוא סמכות הלכתית וידיעתו או הבנתו בעניינים אחרים אינה שונה מאשר סתם אדם מהרחוב, יתכן שהוא יודע מעט יותר ויתכן שאינו מבין כלל. טוב יעשו הרבנים אם יגבילו עצמם לתחום מומחיותם. ההרחבה שהם נוטלים לעצמם פוגעת בראש ובראשונה בהם, פוגעת ביהדות, מהווה חילול השם ומרבה שנאה בעם ישראל.