הישראלים אוהבים קשיו ומרבים להשתמש ולארח איתו ואף להוסיפו למאכלים. האם אתם יודעים שמרבית אגוזי הקשיו הנמכרים "במחלקת הטבע", הם למעשה מוצר "מעובד"? מוצר שעבר טיגון ובישול בחום רב לפני הכנסתו לשקית? הקשיו הוא למעשה גרעין של פרי בעל צורת אגס הנקרא "תפוח הקשיו". הפרי ומשקה המופק ממנו, נחשבים למעדן, אולם בשל חיי מדף קצרים במיוחד, של כ-24 שעות שלאחריהם הוא מתחיל לתסוס ולאבד את טעמו, הוא לא משווק מעבר לאזורי הגידול. מהמקום שהיה פעם הפרח, מתפתח אגוז הקשיו העטוף בקליפות קשות. מוצאו מברזיל והוא הובא רק לאחרונה במאה ה- 16 על-ידי ספנים פורטוגזים להודו, שם נקלט והפך את הודו "לממלכת הקשיו", בה מייצרים כ-90% מהתצרוכת העולמית. אגוזי הקשיו שאנו אוכלים הם ללא קליפה, משום שהיא מכילה חומר רעיל מאוד ומורחקת ממנו בתהליך העיבוד. בהעדר קליפה חל תהליך חמצון הפוגע בויטמינים. הקשיו עשיר במינרלים, מגנזיום, ברזל ואבץ וריכוז השומן בו יחסית גבוה. כהגנה על הזרע מפני מכרסמים ומזיקים, ייצר הטבע לקשיו קליפה קשה בעלת שתי שכבות מגן שבניהן קיים נוזל/שרף רעיל מאוד, דבר המחייב טיפול ידני הכולל חימום וטיגון בשמן ואו בישול בחום להסרת הקליפה וטיפול פרטני בכל אגוז, אשר מרחיק את השרף מהקשיו. טיפול אישי זה מייקר באופן יחסי את מחירו. (לזן ספציפי הגדל באינדונזיה הותאם מיכון אשר מאפשר להסיר את הקליפה ללא חימום, אולם משקלו בסך הייצור זניח).

הידעתם?

(1) ישנם ארגונים בעולם הקוראים להחרמת הקשיו, בשל "העבדות" הכרוכה בתהליך העיבוד והסרת הקליפה והעסקתם של ילדים בתנאים לא נאותים. בהודו קיימת תעשיה שלמה סביב הקשיו "והתמחות" בעיבוד פרי זה, ולשם מגיעה גם סחורה ממדינות אחרות, בעיקר מאפריקה. (2) ב-100 גר קשיו יש כ-570 קלוריות. (3) השרף הנמצא בין הקליפות הינו רעיל, עלול לגרום לגירוי בעור ולתגובות הרעלה בבליעה. (4) ישנם קולות הקוראים לקשיו "Bad Nuts" מאחר שישנם בו חלקים אשר רעילים והניסיון שלנו איתו הוא רק למשך זמן יחסית קטן, כמה מאות שנים, להבדיל מאגוז המלך לדוגמא, אשר מצוי איתנו זמן רב יותר ולא נמצא בו כל דופי. שקיפות המידע היא כלל בסיסי ויסודי במערכת היחסים בין מוכר וקונה. גופים אשר יאמצו המלצה זו, יפיקו מזה תועלות בעיקר לטווח הארוך, אשר יסייעו להם להתמודד טוב יותר עם קשיי ההווה והטווח הקצר.