בסתיו 2005 נחנק תינוק בן שנה ושמונה חודשים מנקניקייה. לאחר פעולות החייאה שנעשו בו נותר התינוק עם פגיעה מוחית קשה שניתן לתארה במילה אחת: "צמח". אימו וסבתו הגישו תביעת נזיקין נגד חברת זוגלובק על כי החברה לא סימנה על אריזת הנקניקיות אזהרה בדבר הסכנות הטמונות בהן עבור פעוטות. המדינה נתבעה על כי משרד הבריאות איפשר שיווק הנקניקיות, מבלי שצורפה אזהרה כאמור. האם טענה כי לו ידעה על הסכנות הטמונות בהאכלת פעוטות בנקניקיות, הייתה נוקטת באמצעי הזהירות הנדרשים.
האם האומללה הצהירה בכתב התביעה כי היא הכינה לבנה הפעוט מאכל שאהב עם נקניקיות. הוא התחיל לאכול כשהיא מאכילה אותו בכפית - ופתאום נחנק. בבית החולים הוציאו לו מהלוע חתיכות נקניקייה. הפעוט נעשה משותק לגמרי וכנראה לצמיתות.
במהלך המשפט התברר כי אותה אישה דיווחה בהזדמנויות שונות, בסמוך לאירוע, על נסיבות שונות של המקרה. לאחות ב"טיפת חלב" סיפרה כי הכינה את תבשיל הנקניקיות
לעצמה ובזמן שהפעוט נשאר לבד, כאשר הלכה לשירותים,
הוא אכל בעצמו מהנקניקייה ונחנק. לעובד הסוציאלי של בית החולים סיפרה האם סיפור אחר לגמרי. לו היא סיפרה כי
היא הכינה אוכל לבת של חברים ובתוך כך, מבלי שתדע כיצד, נחנק הפעוט.
האישה לא סיפקה במשפט הסבר ממשי לסתירות בין גרסאותיה, מהן ניתן היה להגיע למסקנה המתבקשת כי האירוע המצער לא קרה בעת שהיא האכילה את הפעוט. הפעוט, בכוחות עצמו, הוא זה שתחב נקניקייה לפיו כאשר היה ללא השגחת אימו. הגרסה שמסרה האם בתביעה נועדה אך ורק כדי להאשים אחרים במקרה המצער, ולהוציא מהם כסף שלא ביושר.
לא זו אף זו, בית המשפט נתן דעתו גם לאפשרות הסבירה כי הנקניקייה ממנה אכל הקטין אינה של חברת זוגלובק אותה קנתה לדבריה בחנות מסוימת בפתח-תקווה. למרבה המזל, התברר כי בתקופה בה טענה האישה שהיא קנתה את הנקניקיות, זוגלובק לא הפיצה בעיר מתוצרתה בגלל בעיות שהיו לה בענייני כשרות. במהלך המשפט גם האם נסוגה מעמדתה הנחרצת לגבי החנות ששם רכשה את המוצר, אחרי שהתברר על-ידי חוקר פרטי כי באותם ימים בהם טענה האם כי קנתה שם את הנקניקיות, הייתה החנות בכלל סגורה לרגל שיפוצים.
יתרה מזו, האחות מ"טיפת חלב" שהציגה את כרטיס הטיפולים בתינוק, הציגה בבירור כי האם קיבלה לפחות פעמיים הדרכה מסודרת בעניין חנק, ובכלל זה ממזון כנקניקיות.
כך נדחו אחת לאחת כל הטענות של התובעים והתביעה נדחתה.
יפה עשה השופט, ד"ר
עדי זרנקין מבית המשפט המחוזי בחיפה (ת"א 884-07), שהתחשב בנסיבות הטרגיות של המקרה ולא חייב את התובעים בהוצאות. טובת הילד עמדה לנגד עיני השופט אך קצרה ידו מלמצוא גורם האשם באירוע ואשר יפצה אותו על הנזק והסבל הנורא שנגרמו לו.
גם אני הייתי נמנע מלמתוח ביקורת על האם האומללה, לו רק לא ניסתה להוציא מאחרים כספים שלא ביושר.