מי מאיתנו לא זוכר כמה "טחנו" לנו ו"חפרו" לנו במשך השנים על קניית מוצרי כחול-לבן? ברדיו, בטלוויזיה ובכל מקום ודרך אפשרית החדירו לנו את הסיסמה "קנה כחול-לבן". רובנו התחלנו לעשות כל שביכולתנו לסייע לעובד מירוחם או לתעשיין הישראלי, וקנינו כחול-לבן. מה יכול להיות יותר יפה מהתגייסות פטריוטית כל-כך יפה?
אז הכל "חארטה", כפי שאמר לי מישהו השבוע ברחוב. מה שעשו זה לחזק את התעשיין ולא את העובד שלו. מי ששם לב, העובדים האלה פוטרו בהמוניהם לאורך השנים אבל המותג התחזק והתעצם עד כדי יצירת אבסורד - המוצר הכחול-לבן נמכר בישראל (כחול-לבן להזכירכם) במחיר גבוה משמעותית ממה שנמכר אותו מוצר (כחול-לבן כזכור) בחו"ל. כן, כן, תפתחו טוב-טוב את העיניים. אותו חטיף או מוצר שנמכר על המדף בארץ במחיר מסוים, נמכר על מדף דומה בחו"ל במחיר שהוא לעתים עד כדי מחצית ממחירו בארץ. שיווק בחו"ל? שינוע? כל אלו לא רק שלא העלו את המחיר - המחיר כאמור נחתך, ודרסטית.
אז מה נלמד מזה? לא לקנות כחול-לבן. עצוב ומכעיס ככל שזה יישמע, המותג המקומי מרשה לעצמו להישען על הצרכן המקומי שבנה אותו והביא אותו לכזו עצמה. ולאותו ג'ורג' או ג'וחה, אם תרצו, במרכול בחו"ל המוצר נמכר בהנחה משמעותית. למה? ת-ח-ר-ו-ת!!!
אז בואו נושיט יד למותגים האלו, ונסייע להם להוזיל את המחיר (המסכנים עוד יפשטו רגל), נפסיק לקנות כחול-לבן. המוצרים יישארו על המדפים, לאחר זמן מה יוחזרו על-ידי הרשתות כפג תוקף ואני מאמין שתוך זמן קצר יחסית יבינו את המסר ויוזילו את המחיר, או במילים אחרות - יתגמלו בחזרה את מי שבנה אותם ומימן אותם במשך השנים. אה, רוצים להרוויח? אין בעיה, תעלו את המחיר של המוצר הכל-כך מבוקש שלכם בחו"ל.
אותו דבר גם במכוניות. לא צריך לספר כמה מס יש על רכב, אז על-פי אותה תורה - נפסיק לרכוש מכוניות חדשות, לא להרבה זמן, מספיק מספר חודשים על-מנת שהמסר יועבר, שכן המס חל רק על רכב חדש ובהיעדר ייבוא (לא קונים, זוכרים? רק משומש או מקסימום נשארים עוד שנה עם אותה מכונית). אז האוצר, גם הוא יבין את המסר - אין מאיפה לחלוב מס, אז נוריד את העול ואולי יתחילו שוב לרכוש מכוניות.
דלק? גם כאן - תדלקו בתחנות של החברות הקטנות. זה טוב לנו, זה יחזק את הקטנים ויביא אותם לעמדת תחרות עם הענקים שבינתיים יאלצו להוריד מחירים (גם האוצר כאן, זוכרים? אבל קצת פחות).
כך אנחנו האזרחים, אותם פראיירים שקונים כחול-לבן על-מנת שהיצרן המקומי יעמיס עלינו את הוצאותיו השוטפות על-מנת שלא לייקר את תוצרתו בחו"ל, או מייבאים מכוניות כאילו הן אוכל לרעבים ובכך מאפשרים להעמיס עלינו עול מיסים מטורף. הפראייר חייב להתעורר וליישר מעט את מי שחולב אותו בבחינת הפרה שמדי פעם בועטת בדלי, ולו רק על-מנת להזכיר לרפתן החולב אותה כי בסופו של דבר החלב "שלו" בא מעטיניה. המסר ברור, לא?