נכון, לא מגיע למדינה שלנו העונש הזה שנשיא יישב בכלא. נכון,
משה קצב כבר איבד את כל כבודו ונענש קשה מאוד לפני שישב יום אחד בכלא. ונכון מכול: הוא נצלב בתקשורת עוד לפני שמשפטו התחיל. מרגע שפרצה פרשת קצב לאוויר העולם, קיבלו המתלוננות רוח גבית מצד התקשורת. מה זה רוח גבית? הוריקן של ממש מלווה בפרצי צונאמי למתחילים. גם הדיוט לא יכול היה לפספס את המסר המרכזי שעלה פעם אחר פעם מצד כלי התקשורת השונים: הרשיעו אותו. חסלו אותו. בלי רחמים.
קצב הורשע באונס במשפט שדה שנעשה בכיכר רבין עוד לפני שמשפטו נפתח.
ותסלחו לי, אבל עם כל הכבוד לכבודו, כבודה וכבודה, אני לא מאלה שמאמינים ששופטים חסינים מפני אג'נדה תקשורתית. הם קוראים עיתונים, הם שומעים חדשות, הם צופים בתוכניות אקטואליה. הם לא חסינים יותר מהצופה הממוצע שרואה פרסומת לקוקה-קולה.
איש לא ניגש למשפט הזה כשהוא אובייקטיבי ונקי מהשפעות זרות. לא השופטים, וגם לא אלה שמצקצקים היום בלשונם נגד השופטים, נגד התקשורת או נגד קצב. ובכל זאת, בסופו של יום, השופטים הם אלה ששמעו את העדויות, הם שהאזינו בקפידה לחקירה הצולבת, הם שקראו את כל חומר הראיות, והם האנשים האובייקטיבים ביותר לחרוץ את גורלו של האיש.
ומרגע שהורשע, נשיא המדינה לשעבר משה קצב הוא אנס מורשע, וזהו זה. אין מקום למכתבי הזדהות, אין מקום למבטים סלחניים ואין מקום להקלה בעונש. אולי משה קצב האיש סובל יותר מכל מורשע אחר מעוצמת הנפילה, ומהיותו דמות מוכרת שהמשפט שלה זוכה לליווי תקשורת בעצימות גבוהה. אבל גם אנס אנונימי מאבד את מעמדו בשכונה, בעיר, במשפחה. גם את פניו של המאבטח ארז אפרתי מכירה כבר כל המדינה. זה לא אומר שמגיעה לו הקלה בעונש.
מאסר של נשיא המדינה הוא אכן עונש שלא מגיע לאזרחי ישראל. אכן יש בזה משום ביזיון מוסד הנשיאות וביזיון מדינת ישראל כולה. אבל את הביזיון הזה הביא על המדינה משה קצב, ורק על זה מגיע לו מאסר בפועל.
