אלישיב רייכנר, מכתבי 'מקור ראשון', פרסם לפני למעלה משנה מאמר בירחון 'נקודה' ובו הוא מתייחס גם לסיבות חברתיות המסתתרות לדעתו בין השיטין של ההתנגדות לבנייה רוויה.
"חבר מאחד היישובים בשומרון סיפר לי לאחרונה איך ביישוב שלו התנגדו לבניית בתי קומות מסיבות מאוד לא ענייניות. רבים מהתושבים טענו שאופיו של היישוב עלול להשתנות לרעה אם ייבנו בו בנייני קומות. מתברר שבנייה של צמודי-קרקע ביו"ש היא מסננת חברתית מאוד נוחה. ביישובים רבים חוששים שבנייה רוויה, שמטבע הדברים היא זולה יותר, תביא עִמה ליישוב גם אוכלוסיה פחות מבוססת, שתפגע בדימוי היוקרתי שלהם. הציבור הדתי משני צדי הקו הירוק הולך ומאמץ את הנוסחה הבעייתית שיוקרה מייצרת איכות אנושית", כתב רייכנר.
ד"ר חנן מוזס, שכתב דוקטורט על הקבוצות השונות בציונות הדתית, הוא תושב השומרון בעצמו. על הטיעון החברתי שהעלה רייכנר הוא אומר שבנייה לגובה ביישובים היא אכן "סוג של מחסום פסיכולוגי שצריך להיפטר ממנו", ומוסיף שכיום "השיקול של ההישרדות מזרז אנשים להיפטר מהמחסום הזה. אנשים מבינים את הסכנה המדינית הגדולה יותר עבור יישוב קטן".
מקובל לעשות הפרדה בין 'מתנחלי איכות חיים' ל'מתנחלי אידיאולוגיה'. יכול להיות שההפרדה הזאת לא רלוונטית, כי גם לאידיאולוגים חשובה איכות החיים?
"
מתנחלים רבים שהשתייכו מלכתחילה לאלו שהגיעו בשל איכות החיים וכאלו שבאו בגלל האידיאולוגיה, התערבבו כבר אל תוך הקונספט ש'אנחנו כאן'. זה הבית שלנו, זו הקהילה שלנו. הקהילה היא מוסד מאוד חשוב ביו"ש. ראינו בגוש קטיף עד כמה אנשים נצמדו לקהילה. אני רואה אצלי בשכונה איך אנשים שנסעו לשליחות עבודה של שלוש-ארבע שנים בחו"ל שומרים בדבקות על קשר עם הקהילה. נכון שזה קיים גם מחוץ ליו"ש, אבל כאן זה התפתח בצורה מקסימלית".
בנייה רוויה, עירונית, תהרוס את הקהילתיות הזאת?
"ברור שזה לא יהיה אותו דבר. מי שמתכנן בנייה רוויה צריך לקחת בחשבון שמה שמושך לכאן אנשים זו הקהילתיות. אבל אפשר לעשות זאת. בעיר יש שכונות 'משהב' שמתוכננות כך שאנשים ירגישו שהשכונה היא בית. זה סוג של אתגר תכנוני, וגם אתגר עבור האנשים שאחראים להיבט החברתי של היישוב. כשמדובר בציבור דתי, עדיין יש מוסדות מכוננים כמו בית כנסת שמחברים קהילה גם ביישוב עירוני. זה ציבור שאוהב קהילה ורוצה קהילה. כמובן, כאן עולה השאלה האם רוצים להסתפק ביישובים לדתיים בלבד".
ההיצמדות לצמודי-הקרקע אכן מהווה מסננת חברתית ביישובים?
"אנחנו רוצים שתהיה ביישובים גם אוכלוסיה אחרת, אבל לא מספיק רוצים. כשהם מגיעים אנחנו לא עושים די כדי שהם ירגישו בבית. אין עדיין מוכנות מספקת להכיל אותם בתוך הקהילה, ולא רק ככוח עזר דמוגרפי, אם כי בעבר העניין הזה היה יותר טוטאלי. היום יש הרבה יותר פתיחות. רבות מוועדות הקליטה למיניהן כבר התמוססו, וגדלה גם הבנת החשיבות שבגידול היישובים".
מוזס מעלה נקודה נוספת בזכות הבנייה הרוויה, והיא ההזדקנות של היישובים. "בחלק מהקיבוצים הייתה 'הזדקנות יישובית' שהיוותה בעיה חמורה עבור המקום. בחלק מהיישובים הוותיקים ביו"ש מתחילים לראות בעיה כזו. יש שכונות של בתים גדולים עם זוגות מזדקנים", הוא אומר, ומתכוון לשכונות בתי הקבע הוותיקות של מקומות כמו קדומים או קרני-שומרון. "זוג צעיר לא יקנה את הבית הגדול והיקר הזה. בנייה רוויה של 4-3 קומות היא הדרך להילחם בזה".
המאמר של רייכנר, שפורסם גם
באתר 'כיפה', זכה שם לטוקבקים מסקרנים. חלק מהמגיבים טענו למשל שצריך דווקא להשתדל להתפרס על פני השטח, כפי שעושים הערבים, ולא "להשתבלל". ואכן, בחלק מהמאחזים, בעיקר אלו הנושאים אופי חקלאי ומדגישים את הקשר החזק לאדמה, אפשר לראות מגמה מכוונת של התפרסות, ומרחקים ניכרים בין בית לבית. "בכל הנוגע לפינוי", אומר מוזס, "שם לא מסתמכים דווקא על גודל היישוב"...
ואחרי הכול, הדיון העקרוני לגבי צורת הבנייה הרצויה הוא 'צרות של עשירים' עבור רבים ממקומות היישוב ביו"ש, במיוחד העירוניים, שבהם הקפאת הבנייה עדיין נמשכת בפועל בשל העדר חתימה של שר הביטחון על מכרזים. ביישובים לא מעטים המציאות כיום היא שכל אישור לבנייה, מכל סוג שהוא, היה מתקבל בברכה.