בעבודה הלכה וגברה ההתנגדות האישית לאהוד ברק ולהמשך ישיבת הסיעה בקואליציה, שעל-פי סקרי דעת קהל גרמה למפלגת העבודה נזק אלקטורלי של ממש. בנימין בן-אליעזר ועופר עיני שסייעו לברק אחרי הבחירות להעביר את ההחלטה להכניס את הסיעה לממשלה בוועידת מפלגת העבודה, הפנו לברק עורף ופתחו במערכה נגדו. עיני, משום שהספיק לפרוע בינתיים את הצ'ק שרשם נתניהו להסתדרות תמורת כניסת העבודה לקואליציה. היו לו גם שיקולים נוספים. בן-אליעזר לאו-דווקא שש להיפרד מתפקידו כשר התמ"ת, אך חשש להצטייר כנגרר ולא כמוביל כאשר השרים הרצוג וברוורמן מושכים החוצה. ועידת העבודה שהייתה אמורה לדון בפרישת המפלגה מהקואליציה נקבעה לאפריל. ברק איבד גובה מדי שבוע. רק ויתורים מדיניים עשויים היו למנוע מהאופוזיציה הפנים-מפלגתית למשוך את הסיעה החוצה. הצפי היה שהעבודה תפרוש עד הקיץ, אולי אפילו עד סוף מושב החורף. בסוף הוקדמה הוועידה. נתניהו אמור היה להישאר עם קואליציה של 61 (60 על הנייר, כי הרב אמסלם אינו חלק ממנה, אך הוא לא היה מפיל את הממשלה). בכל מקרה, זו אינה קואליציה בת קיימא. האופציות היו לצרף את האיחוד הלאומי (ללא מיכאל בן-ארי, כלומר תגבור של שניים או שלושה ח"כים) או לחזור ולנסות לפלג את קדימה. פרישת העבודה הצטיירה כבלתי נמנעת, אבל נתניהו, בעזרתו הפעילה של שלום שמחון, פירק את המוקש בטרם התפוצץ. הפילוג המפתיע של ברק, שהיה ללא ספק ההצגה המרכזית של מושב החורף, חיזק ועיצב את הקואליציה והעניק לנתניהו אורך נשימה. מעניין לציין שכשחלף ההלם הראשון והתפזר העשן, התברר שבמערכה כמעט לא היו מפסידים. ברק אומנם השיג רווח רק לטווח הקצר - נכון להיום יש סיכוי אפסי שסיעת עצמאות תעבור את אחוז החסימה או לחלופין תשולב, ולו בחלקה, ברשימת הליכוד לכנסת הבאה - אבל אלמלא פרש מהעבודה היה הופך חיש מהר לפנסיונר פוליטי. כעת ימשיך לכהן כשר הביטחון. שלום שמחון שדרג את מעמדו ונקם בבן-אליעזר, שמנע את בחירתו ליו"ר הקק"ל. אך גם האופוזיציה של מפלגת העבודה לא הפסידה. הרצוג, יחימוביץ ופרץ יצטרכו להתחלק בדרך זו או אחרת בתפוח שמצד אחד הוא כבר לא גדול כמו פעם (אך הוא יותר אדום), אך מצד שני ללא הפילוג הוא יכול היה להירקב.

אביגדור ליברמן הוא ללא ספק מהמנצחים של המושב. הפרקליטות לא עמדה בהבטחתה המפורשת להגיש כתב אישום נגד שר החוץ עד סוף חודש פברואר. מי יודע, אולי התכוונה לפברואר של שנה אחרת. איך אומרים אצלנו? אחרי החגים, אבל מי אמר שמדובר בחגים של השנה הנוכחית. על-פי השמועות, כתב האישום הוא לא כצעקתה. כתב אישום מרוכך. ללא סעיף שוחד. קלון קל, שכבר מכונה במערכת הפוליטית והמשפטית "קלון צחי הנגבי". הנגבי טרם חזר לכנסת, אך בינתיים קבע תקדים. ליברמן נכנס למושב הקריטי של הקדנציה כברווז צולע, אך הוא יוצא ממנו כדב שפרץ את כד הדבש. שלושה הישגים רשם על שמו במושב החורף. ראשית, כבר אמרנו, לא הוגש כתב אישום. שנית, הוא הצליח לפתור את בעיית הגיור הצבאי. שלישית, לקראת סוף המושב אושרה הקמת 5,000 יחידות דיור ציבורי לעולים. נכון שנתניהו היה פעיל שותף להחלטה, אך הוא יתקשה לקבל עליה קרדיט כשיגיע הזמן ללכת לקלפיות. את הפירות יקטוף ליברמן. בפרשת ועדות החקירה הפרלמנטריות שהיו אמורות לבדוק את פעילותם של ארגוני השמאל הרדיקלי, ישראל ביתנו לא השיגה לכאורה את מבוקשה: הכנסת טרם הצביעה על הקמת הוועדות, לא מסתמן רוב והנושא ירד ככל הנראה מהפרק. אך התקשורת עסקה בו רבות והניסיון להלום ב'שלום עכשיו', ב'בצלם' ובחבר מרעיהם נרשם על שמו של אביגדור ליברמן.

ציפי לבני היא ללא ספק המפסידה של מושב החורף. הנחה שרווחה בקדימה - ולא רק בקדימה - הייתה שנתניהו יתקשה לשרוד. קדימה פתחה במסע רכש חדש בדומה לזה שערך הליכוד ערב בחירות 2008. במקביל נערך אריה דרעי לחזרה לזירה הפוליטית כשהנחת יסוד היא שהוא ינגוס בשס ובליכוד ויחבור אחרי הבחירות לגוש השמאל. אלא שדרעי והכוכבים החדשים של קדימה לא קראו נכון את המפה. הרכבת טרם הגיעה לתחנה ועליהם להתייבש בחוץ בהמתנה לבחירות. המהלך של ברק סתם את הגולל על הפילוג בקדימה, כך שלכאורה מעמדה של לבני אמור היה להתחזק. אלא שלבני לא בנויה לישיבה ממושכת באופוזיציה. במהלך מושב החורף לא הצליחה לבני לתקוע טריז בין הליכוד לאחת מסיעות הקואליציה, וקדימה לא בלמה מהלכי חקיקה שקידמה הממשלה. היא אף לא כרסמה בכוחה של הקואליציה באמצעות קידום הצעות חוק פרטיות. זה היה המסלול שבו התקדם הליכוד בכנסת הקודמת, כשגדעון סער ששימש אז יו"ר סיעת הליכוד עשה לקואליציה חיים קשים בימי רביעי (ימי ההצבעה על הצעות חוק פרטיות) וזו הפסידה בהצבעות. לבני נערכה להקדמת הבחירות וזו בוששה לבוא. בכירים בסיעה חוששים מהיחלשות מעמדם עקב הצטרפותם של ה"כוכבים" שמתכוננים בינתיים לפריימריז. בשונה מח"כים מכהנים, דן חלוץ למשל לא מוגבל בהוצאות. ההתמודדות לרשימת קדימה לכנסת הבאה תהיה לא קלה, כשהצפיפות גוברת. בינתיים ספגה לבני מפלה במערכה מול שאול מופז, שאת מינויו ליו"ר ועדת החוץ והביטחון ניסתה בלא הצלחה לבלום לאחר התפטרות צחי הנגבי. לבני חששה ממינויו של מופז לתפקיד, ובצדק. תפקיד יו"ר ועדת החוץ והביטחון הוא מנוף תקשורתי שאין כמותו. לראיה, עלייתו המטאורית של יובל שטייניץ שבכנסת הקודמת צבר נקודות וזינק מכס יו"ר ועדת החוץ והביטחון לתפקידו כשר האוצר. נכון, נאמנותו האישית לראש הממשלה הייתה מרכיב לא מבוטל בהחלטה על מינויו - אם לא העיקרי - אך ללא יחסי ציבור מצוינים לא היה מגיע עד הלום. בקדימה מעריכים שכוחו של מופז עלה גם בשטח. אם קודם לכן לא מעטים חשבו שגמר את הסוס, כעת התחושה בסיעה ובקרב הפעילים היא אחרת. קודם סברנו שצריך לבחור במי שמביא הכי הרבה מנדטים - אומר ח"כ שלא נמנה עם מחנה מופז - אבל עם ציפי קיבלנו יותר ממה שקיבל הליכוד ולא הרכבנו ממשלה. אז לא הכול אריתמטיקה. אחרי הפסח יגיע מושב הקיץ, מושב קצר ולרוב שקט יחסית. על לבני לחזור לשגרה. בעיצומו של מושב החורף כבר ראתה את עצמה כסינדרלה שמתלבשת לנשף ועוד ימים מספר תעבור להתגורר בארמון המלך, אך עוד בטרם עלתה לעגלה הסוסים חזרו והפכו לעכברים והתברר שעליה לחזור למטבח הפרלמנטרי. ולבני, כבר אמרנו, לא בנויה לעבודה שחורה.

כשחצה אלי ישי את התעלה, הוא נכווה במפתיע מהאש שפרצה בכרמל. זירתו הייתה השקטה ביותר, אך דווקא הוא ספג במושב החורף מהלומות לא קלות. זה התחיל בפרשת הרב חיים אמסלם והמשיך באסון הכרמל. פרשת אמסלם בשונה מהשריפה לא הייתה אסון טבע ולא היה שום צורך לשבור את הכלים, אלא שישי לא ידע שהוא נכנס לתקופה לא פשוטה כלל וכלל. שס רשמה אומנם גם הישגים. היא הפגינה עצמאות בסוגיית הגיורים הצבאיים. בפרשת עמנואל התקפלה שס בפני ההנהגה האשכנזית החרדית, ואילו הפעם ידעה לעמוד על שלה. הרב עובדיה יוסף הכשיר את הגיורים מבלי שיפזול לכיוון בני-ברק, ושס נשאה את הדגל בכנסת. במישור החברתי קידם ישי את הצעת החוק של חבר הסיעה יצחק וקנין שלפיה זוגות צעירים בפריפריה יזכו להחזרי תשלומי המשכנתה בשנים הראשונות לאחר שירכשו דירה, אף שהחקיקה טרם הושלמה. אבל במישור הפוליטי מעמדו של ישי נחלש. צלו של דרעי צץ מלהבות הכרמל כשנערך קמפיין מתוזמר בניסיון להלביש את המחדל על שר הפנים, והצל ממשיך לרחף מעל שס. הבחירות לא באופק, ומי שמרוויח בינתיים מחזרתו המשוערת של דרעי ומהסדקים במעמדו של יו"ר שס הוא יריבו של ישי, שר השיכון אריאל אטיאס.

לא שנתניהו היה חסין לגמרי במהלך המושב. הוא נאלץ להדוף את המחאה שקמה בעקבות העלאת מחירי הדלק כשהשטח משדר שמדיניותה של הממשלה פוגעת בליכוד. הוא ניהל מאבק לא קל על אישור מסקנות ועדת ששינסקי בתוך סיעתו שלו, אבל ביום רביעי האחרון אושרו המסקנות בכנסת ברוב גורף של 78 תומכים. בסיכומו של דבר מדובר בסיום מחצית מוצלח. נתניהו השלים את השנתיים הראשונות של הקדנציה כמעט ללא פגע. עם הצלחות במישור הכלכלי, ללא ויתורים מדיניים בלתי הפיכים ועם קואליציה חזקה יותר מכפי שהייתה אחרי הקמת הממשלה. כעת המערכת הפוליטית נכנסת לתקופה רגועה יחסית: פגרת פסח, מושב קיץ קצר ויציאה לפגרה נוספת. התמודדות עם מוקדים פוליטיים נוספים - אחרי החגים.