קשה לומר שהפניית האצבע המאשימה לממשלה הינה גלגול אחריות מצדו של ברקת. בעיית מחירי הדיור, שירושלים סובלת ממנה במיוחד, היא אומנם שנייה בסדר העדיפויות שלו, אבל ברקת עושה מה שהוא יכול. עד כה הוא לא הצליח לגרום לממשלה לעשות את המוטל עליה, קרי לפרסם מכרזים המוניים לבנייה. אך עוד בטרם אנו צוללים לבעיה המדינית-ביורוקרטית-תכנונית-דיורית הזו, ביקשתי את התייחסותו לנושא שונה בתכלית. השחיתות.

בכיסא שאתה יושב עליו היום ישב בעבר לפחות אדם אחד המואשם במעשי שחיתות חמורים. אבל לא מדובר רק בו. הטענה הרווחת היא שנורמות מקולקלות התפשטו ברחבי העירייה במשך שנים. אנשי עסקים וקבלנים בירושלים אומרים שאפשר לקדם מיזמים ולפתוח חסמים רק בדרך של 'שימון המערכת'. מה אתה עושה בנידון?

"כשנכנסתי לתפקידי עשינו כמה פעולות. ראשית, פתחנו לחלוטין את הוועדות העירוניות לציבור ולעיתונאים. כל אדם יכול לבוא ולשמוע. שנית, ישיבות המועצה משודרות בשידור חי באינטרנט. שלישית, שיניתי את צורת העבודה של האגפים כך שלכל אגף ואשכול יש תוכנית עבודה עם יעדים, תוך שקיפות מוחלטת. השילוב בין שקיפות ודיונים פתוחים מקטין דרמטית את הסיכוי ואת המוטיבציה שמישהו יפעל שלא כדין".

ובכל זאת, אם אכן יש בעירייה אנשים שהתרגלו לעבוד בשיטות כאלה ואלה הנורמות שלהם, קשה מאוד לשרש זאת.

"כמו שאמרתי, נקטתי כמה פעולות פשוטות יחסית כדי לשנות את המציאות. יחד עם זאת, במשך הזמן בהחלט הגיעו אליי תלונות, בין אם ממבקרת העירייה ובין אם מהמשטרה. כמובן, תלונות אלה נבדקות עד תום. אני יכול לומר לך שסף הסבלנות אליהן מאוד נמוך. מצד שני, אני מכיר הרבה מאוד אנשים ישרים במערכת העירונית והמצב היום טוב מבעבר. לגביי אני אומר לך שעוד לא נולד הטמבל שניסה להציע לי שוחד".

נעבור לענייני הבנייה. הכל יודעים שלמעשה לא מתפרסמים מכרזים של משרד השיכון לבנייה בירושלים, כלומר יש הקפאה. בכל פעם שתוכנית כזו עומדת בפני שלב מעשי, ראש הממשלה דואג לכך שהמכרז לא יתפרסם. אולי אתה צריך להיות תקיף יותר מול ראש הממשלה?

"קטונתי מלייעץ לראש הממשלה. אני יודע למה זקוקה העיר, והדרישה שלי ממנו היא לוודא ביצוע ולוודא שקורים דברים".

למה קטונת? אתה ראש העירייה.

"אני כבר הבעתי את דעתי בצורה ברורה. המדינה חייבת לשחרר שטחים לבנייה בירושלים בהתאם לתוכנית המתאר. אנו זקוקים לזה כדי להוריד את המחירים ולאפשר לזוגות צעירים וגם לכלל האוכלוסיה לרכוש בתים בירושלים".

תקופה מסוימת ניהלת קמפיין, די פושר לטעמי, כדי לגרום לממשלה להתעורר. על טדי קולק מספרים שכשהוא לא קיבל מה שרצה הוא התיישב עם כיסא מול משרד ראש הממשלה עד שנענה. אולי צריך לנקוט צעדים יותר תקיפים?

"ייתכן. אנו משחררים כמה שיותר שטחים במגזר הפרטי, ואני מקווה שנקבל היענות מהממשלה. אני יודע שהכנסת לא מרוצה ולמעשה כל העם יודע שצריכה להיות יותר בנייה. אני מקווה שדברים יסתדרו".

אמנם אין לו ה"אורררשלאים" המפורסם של טדי קולק וגם לא כריזמה סוחפת כיכרות, אבל בדור הפייסבוק והריאליטי יש משהו מרענן באדם שהאהבה לירושלים בוערת בו באיפוק. נקי וחכם, ענייני ולא מתלהם, יש שיאמרו מתוכנת וזהיר מדי, ניר ברקת הוא בכל זאת ציפור נדירה, אדם שהפוליטיקה היא בשבילו אופציה ולא אובססיה. "בעסקים יש לך הצוות שלך ואתה נדרש לחשיבה עניינית בלבד. חשיבה פוליטית היא לא תמיד מקצועית-עניינית. לפעמים היא דומה לעניינית ולפעמים היא הפוך מעניינית", הוא מתמצת בכנות את הפער בין עולמו הקודם לזה הנוכחי. חרף הפער, המשרה הנוכחית עבורו היא משאת חיים ולא מקפצה לתפקיד הבא. "בפוליטיקה הארצית לא תראה אותי בטווח הקצר, הבינוני, וכנראה גם הארוך. באתי לעיריית ירושלים כדי לעשות לפחות שתי קדנציות. הכנסת לא מעניינת אותי". בינתיים הוא נהנה מכל רגע. "כל הפילנתרופיה שעשיתי קודם לכן היא כסף קטן ביחס להשפעה הנוכחית שלי על עתיד המדינה והדור הבא. ראש עיר זה תפקיד ביצועי. שר בממשלה זה תפקיד מטה, ואני מעדיף עבודה בשטח". וברקת, ללא ספק, נראה בשטח, והרבה. לפני שבועיים השתתף במרתון ירושלים הראשון שיזם, אחרי שמדי בוקר רץ מביתו בבית-הכרם לעירייה. הלו"ז שלו צפוף מאוד וגדוש סיורים. לרבים מהאירועים התרבותיים החדשים בעיר הוא מגיע בעצמו. האם המאמץ נותן תוצאות? ברקת נענה לבקשתי הראשונה, ומונה הישגים אבל גם כישלונות. "יש שינוי אווירה בעיר ומשהו טוב קורה בתחום התרבות. יש שינויים משמעותיים בתחום החינוך, ובתוכם הזכאות לבגרות שקפצה משמעותית. בנוסף, אחרי שנים של קיטון דרמטי בחינוך הממלכתי והממלכתי-דתי, יש בשלוש השנים האחרונות גידול ברישום. זה שינוי מגמה והוא משמעותי מאוד. הנושא השלישי הוא הכלכלי. חל גידול בתיירות ובמספר העסקים החדשים. ירושלים הפכה לעיר מבוקשת יותר".

ואיפה אתה יכול לומר 'כאן לא הצלחתי'?

"יש נושאים שבהם נדרש זמן רב יותר עד שרואים תוצאות. למשל הדיור. הנחנו תשתית טובה שאני מניח שנראה את תוצאותיה במחצית השנייה של הקדנציה, אבל כאן צריך להאיץ יותר. התחום השני הוא מעורבות הממשלה. הממשלה עדיין לא תומכת מספיק בעיר. נושא שלישי כרגע לא עולה לי. אולי בהמשך", הוא מתחמק באלגנטיות.

מעמדה של ירושלים מעבר לים תפס את תשומת הלב הבינלאומית בתקופת ברקת בממדים שלא נראו בתקופות קודמות. גינוי אמריקני לכל אבן שזזה בירושלים המורחבת, משבר רמת-שלמה וגם קריאות חוזרות ונשנות של אירופה לחלק את העיר הם מנת חלקו של ברקת. אם בישראל פנימה ברקת שומר על זהירות מופלגת וחותר לפוליטיקה מאחדת, בחו"ל הוא לא מהסס להציג עמדה נחושה נגד חלוקת העיר. לפני שנה, בשיא משבר רמת-שלמה, נכנס באמריקנים ראש בראש, ובארה"ב עצמה דילג מאולפן אמריקני אחד למשנהו ושירטט לאובמה קווים אדומים.

הצגת שם עמדת מאוד נחושה.

"מדובר היה בממשל חדש והיו אתו קצרים בתקשורת. לכן הצגתי להם את תוכנית המתאר העירונית. בתוכנית ניתן לראות בקלות שהאיזון הדמוגרפי בין יהודים לערבים נשאר ושהתוכנית הוגנת. אמרתי להם 'העיר שלנו חיה. יש ערבים בשכונות יהודיות. יש יהודים בשכונות שנקראות ערביות', ושאלתי: 'בכל עיר בעולם, בכל מקום בעולם – מה פירוש להקפיא בנייה? האם אני אמור לשאול כל אדם מאיזו דת הוא? מה אני אמור להקפיא? את בניית כיתות הלימוד במגזר הערבי? הדרישה היא הזויה, לא רק על-פי חוקי מדינת ישראל אלא על-פי כל חוק במדינה נאורה. הדרישה שלכם בלתי סבירה ואני דורש שתחזרו בכם'. כך אמרתי ולא קיבלתי תשובות".

אם מחר תחזור הסיטואציה של בנייה בעיר מול ביקורת אמריקנית, אתה מציג את אותו המסר?

"אותו מסר. הדבר היחיד שאולי צריך לשנות זה ליידע אותם מראש, כי שותפים כמו האמריקנים צריך לסנכרן". עם זאת, ברקת מעדיף לא לנגן על הנרטיבים הלאומיים אלא על אלה הטכניים. "שלושה וחצי מיליארד איש היו רוצים לבוא להיות תיירים בירושלים. זה הפוקוס שלי. העולם אוהב את ירושלים ורוב העולם רוצה לשמוע דברים טובים עליה. כל אדם שיוצא מכאן הוא שגריר של רצון טוב. כמובן שיש גם קולות אחרים, הפגנות וכיוצא בזה, של אנשים שמחפשים הזדמנויות לנגח. אנחנו בעולם דמוקרטי".

אבל העולם בחלקו טוען שצריך לחלק את ירושלים. יש לא מעטים שטוענים שזה מה שיביא את השלום.

"אני מזכיר לכל מי שמציע את הרעיונות האלה שאין מודל אחד בעולם לעיר שהיא מחולקת וגם מתפקדת. יש לי ביקורת על מנהיגים בעולם שבאים עם מודל תיאורטי לחלוקת העיר, שלא מחזיק מים. כשאני מציג לפניהם את המודל של ראש עיר שרוצה להוביל אותה להצלחה, ומסביר להם שאין מודל אחר של ניהול עיר, אין להם תשובה אמתית. הם שותקים ועוברים נושא".

אם ייווצרו נסיבות שבהן תיכפה על ישראל חלוקה, למה זה כל כך נורא בעיניך?

ברקת צוחק. "קודם כול תסביר לי אתה איך תוכל לחלק את הלב שלך, איך ירושלים תמלא את התפקיד ההיסטורי שלה במודל הזה. מאז איחוד העיר לפני 43 שנה לא היה מעולם חופש דת בירושלים כמו שיש היום. מהממלוכים, דרך העות'מאנים, הבריטים והירדנים, מעולם לא היה חופש כזה. 13 כובשים היו כאן ואף אחד לא טען שירושלים היא בירתו למעט העם היהודי. "אבל גם מעבר לזה, בתכל'ס, אין שום דרך לנהל עיר מחולקת – תחבורה, תחזוקה, משטרה – מי יהיה אחראי? איך זה יעבוד? שום דבר לא יצליח לעבוד פה. יהיה מיקוד בהבדלים, בשוני, בהנצחת הסכסוך. כדי לגרום לירושלים להצליח צריך לעבוד עם המכנה המשותף הרחב ביותר. צריך לצמצם פערים לכלל המגזרים ולוודא שירושלים עובדת כמכלול וממלאת את תפקידה ההיסטורי. לשם כך צריך עיר אחת, חוק אחד, ריבונות אחת וכבוד לכלל התושבים. אין שום דוגמה בעולם למודל אחר. כשאני אומר את הדברים האלה למנהיגים בעולם, הם נעצרים, חושבים ומהנהנים, כי בעצם לפני כן לא יצא להם לחשוב על הזווית הזאת".

סוגיית התעסוקה אולי עומדת בראש סדר העדיפויות של ברקת, אולם כאב הראש הגדול שלו הוא ללא ספק הרכבת הקלה. בתחילת השבוע אמורה הייתה הרכבת להתחיל בהעלאת נוסעים, אך שוב העניין נדחה בחריקה צורמת. מערכת הרמזורים העירונית אשר אמורה הייתה להבטיח גל ירוק לרכבת לא הוכנה, מה שאומר שקצב נסיעתה של הרכבת לא יהיה שונה מאוטובוס עירוני. בחלק מהניסויים התגלו תקלות בטיחותיות וטכניות קשות, וניסויים אחרים כבר מלמדים שחלק מהצמתים בעיר (למשל צומת הגבעה-הצרפתית) יסבלו מפקקי קבע בשל הרכבת. בנוסף, נהגי הרכבת אינם יכולים לנהוג בה כיוון שלא קיבלו רישיון לכך. הסיבה לכך משעשעת עד אבסורדית – בישראל אין תקן הקובע רף דרישות מנהג רכבת קלה ולפיכך לא ניתן היה להסמיך אותם. ובכלל, על כל צעד ושעל צצות עוד ועוד מחלוקות בין הגופים הרבים שאחראים על הרכבת – סיטיפס (החברה המפעילה), סיטהדיס א' (החברה הבונה), סיטהדיס ב' (החברה המתחזקת), העירייה ומשרד התחבורה. ברקת, שבתחילת דרכו כראש עיר עוד שקל לבטל את התוכנית לחלוטין, הבין שהרכבת יצאה מהתחנה ושאת קרונותיה לא ניתן להחזיר. כעת הוא לוחץ על דוושת הגז על-מנת שהפרויקט יבשיל סוף סוף. "הרכבת תיסע ובקצב שתכננו לה. היא תביא ערך מוסף לעיר. צריך להבין שכמו בעולם העסקי שממנו אני בא, עובר זמן עד שמוצר מגיע לרמה הנדרשת. בתחילה היה צריך לגמור את הפסים. זה נגמר. עכשיו אנו בשלב בדיקות הבטיחות והכשרת הנהגים. צריך לאמן את המערכות. אנו בלב שלב השקת המערכת, שאין דומה לה בישראל".

שאלה לא הוגנת: אתה מוכן לנקוב בתאריך שבו הרכבת תיסע ברמה, במהירות ובאיכות המצופות ממנה?

ברקת שולף את הבדיחה של פינחס ספיר כשהונחה על שולחנו הבקשה לעבור לשבוע עבודה של חמישה ימים: "'קודם כול תעבדו יומיים או שלושה בשבוע, אחר כך נעבור לחמישה'. כך גם לגבי הרכבת. בוא נגיע למצב שהיא נוסעת מקצה לקצה של העיר, מעלה ומורידה נוסעים, ונגישה ליותר ויותר קבוצות, ואז נדבר על עמידה בציפיות. צריך להתחיל את זה לאט ואחראי. לא יקרה כלום אם הרכבת תיסע בתחילה לאט. בסוף נגיע לחמישה ימים בשבוע, ואנחנו כבר בשלבי תכנון של הקווים הבאים".

הדיון במאמצים לבלום את ההגירה השלילית מהעיר – שלא צלחו עד כה – מגיע עד מהרה לשינויים דמוגרפיים רגישים יותר של חדירת ערבים לשכונות יהודיות. פסגת-זאב, נווה-יעקב, הגבעה-הצרפתית – בכולן ניכרת נוכחות גדלה והולכת של בני הדודים. ממדי התופעה אינם ידועים, ולכל הפחות הרשויות אינן מנדבות מספרים. ברקת, שמבקש להיות ראש עיר של כולם, שומר על כללי הזהירות המטשטשת בידולים לאומיים. "טועה מי שחושב שניתן להתעלם מבעיות המגזר הערבי בירושלים ושכך הן ייעלמו מאליהן. המצב בדיוק הפוך. צריך לתכנן טוב יותר את השכונות הערביות במזרח העיר, כך שאנשים יוכלו להוציא רישיון, לשלם ארנונה ולקבל מענה לצורכיהם. אם אינך עושה זאת, יש בנייה לא חוקית, אין גביית ארנונה ואי-אפשר לתת שירותים. לכן האתגר שלנו בירושלים הוא תכנון השכונות על-פי המגזרים מתוך מטרה שהגידול הטבעי, שמתרחש בכל מקרה, ייכנס ויטופל בתוך השכונות".

המצב הקיים כיום במקומות כמו הגבעה-הצרפתית מטריד אותך, או ששינויים דמוגרפיים בתוך שכונות העיר הם דבר טבעי?

"המטרה שלי, כאמור, היא לתת מענה בתוך כל שכונה בהתאם לאופי שלה. הגבעה-הצרפתית היא שכונה המיועדת לצעירים ואנו פועלים לשמור אותה ככזו, אך לא חלילה באמצעות הוצאה של מישהו אחר החוצה".

אם אני מבין אותך נכון, מטעמי פוליטיקלי-קורקט אתה לא רוצה להגיד מפורשות "אינני אוהב את הזליגה הערבית".

"לא אגיד לך שאני כן אוהב אותה, אבל המטרה שלנו בעירייה היא להקטין חיכוך בין מגזרים. זו המדיניות העירונית. אנחנו מתכננים מחדש הן את הגבעה-הצרפתית והן את עיסאוויה הסמוכה, כדי להתאים אותן לקהל היעד שלהן".

לא תאמר לי 'אנו פועלים לשמור על שכונה יהודית ככזו ושכונה ערבית ככזו'. למה?

"אני מאוד זהיר בכלל, אבל אני גם לא מתערב בקנייה ובמכירה של דירות בשוק הפרטי. לא ראוי שראש עיר יעשה דבר כזה, וגם החוק לא מאפשר לי לעשות זאת. אם בשייח'-ג'ראח נקנה בית על-ידי יהודים, זה עניין פרטי שאני לא נכנס אליו".

היבט אחר הקשור לאותו עניין הוא הכניסה של הרשות הפלשתינית לתוך תחומי ירושלים. מדוע אתה משלים עם המהלך?

"בשטחי ירושלים שמעבר לחומה (גדר ההפרדה, א"כ) יש קושי לתת שירותים או לקבל ליווי משטרתי. אלה שטחים מוניציפליים של ירושלים שלנו קשה מאוד להגיע אליהם, וזו בעיה".

בינתיים, באין מכרזים מטעם הוועדה המחוזית הנשלטת על-ידי הממשלה, ברקת מנצל כל פרצה וכל שטח פנוי הנתון לסמכות הוועדה המקומית – כלומר לשליטתו. אלא שבשטחים האלה הוא נאלץ להתמודד עם בעיות ייחודיות כמו "דירות רפאים". על-פי רישומי העירייה, יש לא פחות מ-9,000 דירות שנרכשו על-ידי יהודים עשירים מחו"ל ועומדות ריקות רוב ימות השנה. אם מוסיפים לכך כ-5,000 עסקים ירושלמיים הממוקמים בבתים פרטיים, מקבלים כ-15 אחוזים מהדירות שאינם מנוצלים למגורים אף שזה ייעודן.

בשעתו פרסמנו ב'מקור ראשון' את המחקר של נדב שרגאי על הבנייה בירושלים שבתמצית אומר כך: בנייה במערב אין בגלל ביטול תוכנית ספדי (שהתנגדת לה); בנייה במזרח אין בגלל הלחצים המדיניים. המחירים מזנקים. מה אתה עושה?

"עשינו כמה שינויים מהותיים בתכנון הבנייה. אני מאוד מעוניין לבנות לגובה. יש בכך כדאיות כלכלית. ציפוף מייעל את השטחים הקיימים, וזה אחד הפתרונות היעילים יותר".

זה לא פוגע באווירה הירושלמית?

"ממש לא. אם בכניסה לעיר מרימים 13 מגדלים של עשרים ומשהו קומות לא קרה שום נזק. ההפך. ליד התחנה המרכזית אנו מייצרים קריה של 700 אלף מ"ר מסחר ועסקים. יש לנו מחסור גדול בשטחים למסחר, למלונאות, למבני ציבור, לבתי ספר, לבתי כנסת. ירושלים הפכה לעיר מגורים אבל כדי לאפשר לה לצאת מעוניה, לצמצם פערים ולתת מענה לצורכי הציבור, היחס בין מגורים למסחר צריך להשתנות. בנייה לגובה מאפשרת ניצול נכון ויעיל יותר של השטח הקיים. "לגבי מגורים אנו עובדים במספר צירים. ראשית, אנו דואגים שכל בנייה חדשה תותאם בחלקה לצעירים, למשל על-ידי הגבלת גודל הדירה ל-100 מ"ר ולא 150. זה דבר לא פשוט כי הוא דורש שינויי חקיקה ותקנות עירוניות. "דבר שני, מגדלי משרדים. אנו מרימים אותם כדי להעביר את העסקים שיושבים בבתים פרטיים למקומות שמתאימים להם. כיום אני לא יכול להוציא את העסקים מהבתים כיוון שאין לאן להעביר אותם. הצעד השלישי נוגע ל'דירות הרפאים'. במהלך הפסח יתחיל מהלך שבו שבעה משרדי תיווך יקשרו לראשונה בין סטודנטים שרוצים לגור בירושלים ובין אותם בעלי דירות מחו"ל. המטרה היא שהסטודנטים יאיישו את הדירות בכל ימות השנה ויפנו אותם ברגע שהבעלים יבקש זאת. המסר שאנו עומדים לומר לאותם רוכשי דירות הוא כזה: 'ברוכים הבאים לירושלים ואנו שמחים שבחרתם לקנות כאן בית. אבל דעו לכם שאם הדירה ריקה, במקום להועיל אתם גורמים נזק לעיר שאתם אוהבים. כי כשאתם לא כאן הסַפָּר מספר פחות אנשים, וגן הילדים ריק, וזה פוגע בכלכלה ומעלה את מחירי הדיור'. לכן, נציע להם הסדר מול האוניברסיטה והמכללות, כמובן עם ביטוח ואחריות, על-מנת שבספטמבר הקרוב ייכנס הגל הראשון של הסטודנטים פנימה". אף שעניין הדיור מטריד אותו מאוד, ברקת משוכנע שהפרמטר הראשון במעלה להשארת צעירים בעיר הוא מקור פרנסה. "אנו בונים אזורי תעשיה ותעסוקה, גם בעטרות וגם במקומות נוספים. ברגע שיש תעסוקה יש הכנסה וכשיש הכנסה אנשים מוכנים לשלם. יש ערים יקרות יותר מירושלים, כמו תל אביב או ניו-יורק, אך יש בהן הרבה צעירים כי יש להם מטבע והם משלמים בו".