כל מה שרציתם לדעת על אוסטיאופורוזיס

תהליך בניית העצמות בגוף נמשך עד גיל 20, העצם מתארכת ומתעבה לאורך תקופת הגדילה וההתבגרות. בשנתיים הראשונות לחיים, תהליך בניית העצם מואץ, לאחר-מכן חלה האטה עד גיל ההתבגרות. עם תחילת ההתבגרות המינית (גיל 14-11 אצל בנות וגיל 17-13 אצל בנים), גדלה כמות הסידן בחוליות עמוד השדרה ובעצם הירך כמעט פי 5. בקרב הבנות, מסת העצם הנבנית והנצברת בגיל 14-11, דומה לכמות מסת העצם שהולכת לאיבוד לאחר המנופאוזה. למרות שתהליך הגדילה נפסק בסיומה של ההתבגרות המינית, מסת העצם ממשיכה להצטבר ולהיבנות כעשור נוסף. החל מהעשור השלישי, אנו מאבדים מצפיפות העצם. לאובדן הזה אין סימנים מקדימים, שכן הירידה בצפיפות העצמות אינה כואבת, עד להתרחשותו של השבר הראשון.

ככל שאנו מתבגרים, אנו מאבדים את היכולת לספוג ויטמין D, תהליך שמאט את יכולת ספיגת הסידן שלנו. עובדה זו מגדילה את הנטייה של נשים, בעיקר לקראת ובמהלך המנופאוזה, לאובדן עצם. העובדות מצביעות על-כך שלנשים עם רמות אסטרוגן נמוכות, קשה יותר לייצר רקמת עצם. תוספת של ויטמין D יחד עם סידן, עשויה להקטין את הסיכוי לשברים שלא בעמוד השדרה בנשים מעל גיל 65. חלק ממחקרים אלה מקורם באוסטרליה, מקום הידוע בין היתר בשמש הרבה שלו, וגם הם הדגימו קשר בין תוספת ויטמין D לירידה בשברים בנשים בגיל המבוגר.

עם הפסקת הווסת, נפסקת הפרשת הורמון האסטרוגן. מצב זה מהווה את הסיבה העיקרית לשכיחות הגבוהה של התופעה אצל נשים ואת הופעתה המוקדמת של התופעה בחיי האישה. אובדן מסת העצם אצל האישה נאמד בכ-30%-50% בממוצע, אצל הגבר האובדן נאמד רק ב-20%-30%. לפיכך, ההמלצה לנשים היא לבדוק את צפיפות העצם לראשונה כבר בגיל 60. אם קיימים גורמי סיכון (שבר קודם, משקל נמוך במיוחד, חוסר ויטמין D, היסטוריה משפחתית של שברים, טיפול בסטרואידים, מחלות מעי דלקתיות, מחלות פרקים, אבנים בכליות, חשיפה לתרופות הידועות כפוגעות בעצם, עישון, צריכת אלכוהול והפרעות אכילה), מומלץ לבצע את הבדיקה לצפיפות העצם עוד לפני גיל המעבר. בדיקה זו מגלה את תכולת המינרל המצוי בעצם ואת חוזק העצם. היא בוחנת את מצב העצמות בשני מוקדים: צוואר הירך ועמוד השדרה, אזורים המועדים לשברים בגיל המבוגר.

עצם הטיפול

הטיפול הבסיסי המומלץ הוא נטילת תוספי סידן וויטמין D, המהווים את אבן היסוד של העצם. עוד מומלצת דיאטה עשירה בסידן ופעילות גופנית סדירה. תרופות למניעת שברים נרשמות בהתאם לחומרת המצב ולסיכון המוערך לשברים אצל האישה. התרופות ניתנות בהזרקה, בבליעה ובעירוי.