משרד הבריאות, המשרד להגנת הסביבה וארגון "אדם טבע ודין", מתנגדים לפתיחת מכרה הפוספטים ב"שדה בריר" הסמוך לערד. לנוכח שתיקת החברה להגנת הטבע, גוברת התמיהה כלפי "דו"ח האיומים על השטחים הפתוחים" שהחברה פרסמה בראשית השנה. הוזכרו באיומים יישובים חדשים המתוכננים באזור ערד, ככסיף, ומתחמי תיירות בערד (הגבעות המזרחיות), שחשובים ככל שיהיו - מתגמדים מול המכרה והשלכותיו על העיר והסביבה.
התנגדות החברה להגנת הטבע להקמת העיר החרדית כסיף נומקה בהיותה מנוגדת לעקרונות מדיניות התכנון הארצית, ברגישות הנופית והקירבה לגן הלאומי "תל ערד" - שהוכרז כאתר מורשת עולמית,
ובפגיעה כלכלית וחברתית ביישובים העירוניים האחרים שבבקעת ערד. השפעותיו של "שדה בריר" עונות על הקריטריונים הללו. מדוע, אם כן, "שדה בריר" לא נכלל בדו"ח הנ"ל?
החברה להגנת הטבע סיפקה תשובה שהנסתר בה רב על הנגלה: "החברה להגנת הטבע לא יכולה לקחת חלק בכל מאבק סביבתי בארץ, ואנחנו שמחים כי יש ארגונים נוספים ותושבים מקומיים שאכפת להם מהסביבה והטבע ולוקחים חלק במאבקים אלה". אין מנוס מהשאלה הנוספת: לפי איזה קריטריון בוחרת החברה להגנת הטבע השתתפות במאבקים סביבתיים?
החברה להגנת הטבע הקדימה את המאוחר בהודיעה - כבר ב-2004! - ש"אישור המכרה הוא עובדה קיימת", בטרם הפך לעובדה קיימת אפילו ברשויות התכנון! משום כך הזדרזה החברה והסיטה את "שביל ישראל" מנתיבו בנחל קינה, מזרחה לנחל כנפן. מטיילים רבים פוקדים את נחל קינה, משום השילוב של מסלול נופי נהדר, אתרי מורשת, התאמה לכל סוגי המטיילים, קירבה לדרך הראשית ושמירה על כלי הרכב. "דרך אדום" המקראית, שחיברה את תל ערד עם אדום, עברה בנחל קינה ובנחל חימר, ולאורכה התגלו המצודות הישראליות "חורבת עוזה" ו"חורבת רדום" - מהאתרים החשובים הקשורים בהתנחלותנו בארץ. כולם ייפגעו אם יקום מכרה פוספטים ב"שדה בריר". הפוספט יגיע למפעל "רותם אמפרט" שבמישור רותם בדרך משאיות שתיסלל בנחל קינה, ובמסוע שיוריד את המחצב בנחל קינה. בכך ינותק "שביל ישראל" מנופי נחל קינה ונחל חימר, תימנע נגישות אל המגדלים שבנו מלכי יהודה במדבר, ותסוכן נביעת המים בגב קינה, המאפשר למטיילים רחצה במשך כל עונות השנה. ומעבר לכל - תסוכן בריאותם של כ-40.000 בני אדם, לטענת מומחי סרטן במשרד הבריאות.
מדוע, אם כן, נמנעת החברה להגנת הטבע מלהשתתף במאבק? האם היא אדישה לעלייה בתמותה ממחלות עור, נשימה וסרטן כתוצאה מהכרייה? הייתכן שתוותר על ערכי טבע פופולאריים ועל נגישות לאתרי מורשת?
הסיפור התחיל בשנת 2004, אז הובילה החברה מאבק נגד הקמת מכרה פוספטים באזור "חצבה מערב". לצורך המאבק הוקמה עמותת "נופי בראשית", בשיתוף אישים מרכזיים בחברה להגנת הטבע. בישיבת סיכום של העמותה, באפריל 2008, הודיע פרופ' אמוץ זהבי, ממייסדי החברה, ש"עקרונית העדפת הכרייה בערד נכונה".
האם נעשתה כאן עסקת חליפין? האם הוקרבו רווחתם ועתידם של כ-40,000 תושבי ערד, אל-פורעה וכסייפה, למען "חצבה מערב"? מכוח אותו "היגיון" נעלמה סכנת המכרה ב"שדה בריר" מדו"ח "האיום על שטחים פתוחים, 2011-2010", ואילו האיום על "חצבה מערב" מוזכר בהרחבה.
תואיל החברה להגנת הטבע להסביר לפי איזה קריטריונים מכרה פוספטים "חצבה מערב" מתאים למאבק של החברה, ומכרה "שדה בריר" אינו ראוי? יושרת החברה מוטלת כאן על הכף, ומחייבת אותה לגזור גזירה שווה. עליה להצטרף למאבק ב"שדה בריר" ואף לעמוד בראשו, פן נשאיר לדורות הבאים נכסי נוף הרוסים ועיר בגסיסה
במקום להיאבק למען שימוש בר-קיימא לטובת האדם והטבע.
ועל תגובת החברה ניתן להשיב במילותיו של השיר הידוע:
רק עלי עוד לא שמו שלט
מסביב אין לי כל גדר
לו הייתי - נאמר - איילת
אז היה מצבי אחר!