מי שמנסה היום להתייחס לשואה כמו אל פשע מלחמה נורא אבל לא ייחודי ולא "יהודי" בלבד - מתעלם מההקשר ההיסטורי הכולל של האנטישמיות לדורותיה. צריך להיות עיוור בהיסטוריה כדי לא לראות את שורשיה התודעתיים של השואה ואת יניקתה מתרבות השנאה האירופית בפרט והעולמית בכלל, לאלפי שנותיה, אליה הצטרף לא מכבר האיסלאם בהתלהבות רבה.
השואה הייתה חוליה אחת בלבד בשלשלת דמים אנטי-יהודית ארוכה בת אלפי שנים: מאז הוגלו ממולדתם היו היהודים עם מנודה, מושפל, מוחרם, שנוא, אשם בכל צרותיה ומכאוביה של האנושות ובלתי רצוי על אדמתה. חרב הרדיפות לא הוסרה לרגע מעל ראשי היהודים, עד לדרכם לתאי הגזים.
אין בתולדות האנושות עוד טרגדיה, אין עוד פשע מלחמה המקביל לשואת העם היהודי, לא בגלל ממדיה ולא בגלל שיטותיה - אלא בגלל
האידיאולוגיה שהניעה אותה ואשר קיימת גם היום. השואה לא הייתה רצח עם גרידא, אלא רצח
יהודים. האידיאולוגיה הזו חיה גם היום, נושמת ובועטת, מעוררת את השאלה הנוקבת:
האם באמת תיתכן שואה כזו גם בימינו?
התנהגותן של ארצות הברית ומדינות אירופה, המעדיפות לשגות באשליות ולשקוע בשאננות מול גילויי הטרור הבינלאומי, מעוררת חשש ששוב יחזור על עצמו התסריט הכללי ששרר ערב מלחמות העולם - התעלמות מתוקפנות העריצים, רצון עז לוותר להם ולהשביע רצונם בכל מחיר כדי להשיג שלום.
לפיכך לא מן הנמנע שתחזור גם השואה, שהפעם עלולה להתבטא בניסיון להשמיד כליל את ששת מיליוני היהודים היושבים במדינת ישראל. לזה עלול להתלוות ניסיון של הדיקטטורות הדרום-מזרחיות להשתלט על המדינות הדמוקרטיות, או לפחות לערער אותן, דבר שיפתח מלחמת עולם שלישית. יש כאלה כמו המנהיגים האירניים, הצפון-קוריאנים, החיזבאללה והחמאס האומרים זאת בגלוי, כמו היטלר בשעתו, ויש השותקים אך חושבים על כך בסתר ליבם.
לא נותר אלא לקוות שהמנהיגים בישראל ובעולם הצפון-מערבי הדמוקרטי הנאור למדו לקח ממה שקרה אז, יבינו שגם הפעם - שואה לעם היהודי בישראל תגרור גם אסון וקורבנות עצומים לעולם הצפון-מערבי כולו. אולי יבינו הפעם שטרור ניתן להדביר רק על-ידי מכות-מנע שימנעו את האיום אחת ולתמיד, בעוד שאשליות על "תוכניות שלום" חסרות טעם וערך, בנוסח הסכם מינכן הזכור לדראון, רק מעודדות את הטרור והתוקפנות ומרחיקות את השלום.