למרות שהן מכונות בשם בעל קונוטציה מחמיאה, שיני הבינה אינן תורמות ללעיסה או למבנה הפה ואפילו גורמות מטרד מסוים - בעיקר כשהן בוקעות בפה קטן ו"צפוף" בשיניים.
תיאוריית האבולוציה של דארווין "מצטמצמת עם השנים" - אם בעבר הייתה הלסת של בני האדם רחבה יותר (כן, ממש בדומה לקופים) ושימשה ללעיסה של מזון טרי ופחות מעובד, הרי שכיום, עם התפתחות המזון הרך והנוח ללעיסה, הלסת קטנה לעומת השיניים שנותרו בגודלן המקורי. מצב זה יוצר צפיפות בפה וחוסר מקום בעיקר לשיניים שבוקעות מאוחר יותר - ושלמעשה, בחלוף הדורות - אין בהן עוד צורך.
שיני הבינה מכונות "הטוחנת השלישית" וצומחות אחרונות, סביב גילאי 22-18 ולפעמים בגילאי 25. מכאן נובע גם שמן, שכן הן בוקעות מייד לאחר גיל הטיפש-עשרה, ולכן הניחו שעם בקיעתן, הן מלוות בקצת בינה ושכל ישר. בחלק מהמקרים, כאשר בפה יש מקום עבורן - הן בוקעות ללא בעיות מיוחדות. הצרות מתחילות כשהפה קטן מלהכיל אותן. אז, בניגוד לתוספת שכל, הן גורמות בעיקר מטרד.