עברתי היום ליד היכל המשפט בתל אביב וראיתי שמגרש החניה הישן, ששימש את השופטים, את עובדי הבית וגם את העתונאים, נעלם. במקומו יש מגרש גדול חרוש בידי דחפורים.
נזכרתי ברשם בית משפט השלום, ששמו זאב כצנלבוגן, אם זכרוני אינו מטעני. הוא השתתף בסיור מוקדם שערך לשופטים אדריכל יעקב רכטר, מתכנן הבניין. בעוד האדריכל מתפאר בתפארתו של הבניין החדש, הרים רשם בית המשפט את ידו ושאל בצניעות: "ואיפה קבעת את מקומו של הצריף?"
השופטים הופתעו מן השאלה "החצופה" והאדריכל רכטר (לימים, חתן פרס ישראל) נדהם: "למה אתה מתכוון?"
"הרי לא יהיה כאן מספיק מקום ואז יוסיפו צריף. איפה אתה מתכוון להקים את הצריף?" - הסביר הרשם שראה את העתיד.
מצוקת המקום בהיכל המשפט איננה חדשה והבניין מיושן ובמידה רבה אינו מתאים לייעודו. מאז הוקם הבניין ב-1960, הועבר בית המשפט לענייני משפחה לרמת גן, חלק מהאגף האזרחי הועבר לבית אסיה, בית המשפט לתעבורה הועבר לדרום תל אביב, בפתח תקוה הוקם בית משפט מחוזי ועדיין צריך לבנות עוד ועוד מקום. עם ישראל מגיש לבית המשפט תביעות ותביעות סרק ללא גבול. התוצאה - השופטים עמוסים מעל הראש.
ב-6 במאי 2007 החליטה הממשלה על תוספת להיכל המשפט בהיקף של כ-23,000 מ"ר. עכשיו הגיעו הדחפורים וזה, הרי, לא יספיק. אז איפה יעמוד הצריף הבא?
ב-10 בפברואר 2011
כתבתי שהמשפט לא יכול להיות זול. בתי המשפט צריך להטיל הוצאות כבדות על מי שממהר לבית המשפט ללא סיבה מספקת.
אני בטוח ששופטי בית המשפט העליון לא קראו את דבריי, אבל לפני שבועות ספורים החליטו לחייב בהוצאות גבוהות צד שהטריד את בית המשפט בטענות סרק. תקדים מאד ראוי.
אמירה
שמעתי מידידי אורי אלוני, שאינו אוהד במיוחד את חברת הכבלים הוט:
- אתה חם על הוט?
- yes!