אנו חיים במדינה שחיה את המוסכמות של עצמה, אך מצד שני חוששים לעיתים לבחון אותה באמת. במשך הזמן, כל החוקה של מדינת ישראל הפכה לדבר כוזב של עם רטוש, הגזור ומפולג בין המון של דעות. אם תבחנו את רוב בני הנוער במדינה, תתאכזבו לגלות כי למרבה הצער, רבים מהם לא יודעים דבר על החוקה ומגילת העצמאות. מנגד, מביאות לנו בטלוויזיה תוכניות האקטואליה יריבים ממפלגות כאלה ואחרות, האומרים אחד לשני: "אתה לא תלמד אותי על חוקת המדינה", והארץ שוקטת עד להצעה של התוכנית הבאה.
בראש ובראשונה נועדה מגילת העצמאות שלנו להראות לאומות העולם שיש מדינה והיא מדינת היהודים! חלק מהמגילה מכוון לאו"ם וחלקים אחרים עוסקים בביסוס הזכות ההיסטורית שלנו על הארץ. רק מעט מוקדש לדמותה של המדינה שהוקמה בה' באייר.
ההבדל בינינו לבין האומה האמריקנית, הוא שהאמריקנים, אחרי מספר של שנים, יצרו לעצמם חוקה. ואצלנו 63 שנים אחרי הקמת המדינה, עוד יש חשש גדול להגדיר מהו ומיהו העם, וכל מה שנשאר הוא המגילה.
לגבי, קיימות שתי ישויות - מדינת ישראל שהיא מדינתי ומדינת ישראל שהיא המושג שאיננו תלוי בסיטואציות מדיניות מתחלפות. מאז היותי ילדה, קיים אצלי המושג "ארץ ישראל" כיישות גיאוגרפית והיסטורית, שהיא מעבר לזמן ומעבר לשינויים מתחלפים. במפת בית-ספרי היו כלולים הרבה חלקים שכבר אינם שייכים לתחומה כיום. יש לציין, שאז לא היה בה סימון של גבולות מוגדרים. אבל ככל שאתה לומד, אתה נוכח לדעת כי מעולם לא היה כל השטח הזה, בין הים למדבר, ארץ ליהודים, ותמיד חילקנו את הארץ עם שכנים ועמים שונים. קשה להאמין במושג "ארץ ישראל השלמה", צריך לחיות עם זה, אפילו בצער גדול, כי אין אופציה אחרת. ואפילו מי שמתנגד בכל נפשו לחלוקה, מקבל את המציאות בתקווה לנס שיתרחש פעם.
יחד עם זאת, אפשר להתנחם בכך, שבתור עם קטן, הגענו להישגים אדירים. הקמנו מדינה, צבא, תעשיה ותרבות, הקמנו בית לאומי וביטחון למאות אלפי יהודים הנמצאים בגולה, לאלפי פליטי שואה לעולים מארצות מצוקה וליהודים ממדינות טוטליטריות. אבל יחד עם זאת, החמצנו הרבה תחומים מהותיים אחרים הקשורים בעצמאותנו.
מה החמצנו? אנחנו שרויים זמן ממושך בתפישה הביטחוניסטית, לא תפשנו שהזמנים משתנים. מחובתנו לשמור על כוחנו הצבאי, ההרתעתי והכלכלי, אך לטעמי, כיום המפתח לעצמאותנו הוא תעשיית ייצוא וכלכלה נכונה. כל זאת יחד עם הקניית חינוך וידע, התואמים את רוח הזמן. יש להשתחרר מהתפישה לפיה ה"מדענים" הם פאר החברה.
מה שאנו צריכים במדינתנו הוא להכפיל את מספר התושבים שיישבו את הנגב והגליל, ובכך להגיע לתוצר לאומי. לא עוד הנושאים שגורמים לקרעים בעם, לשסעים שקשה לאחות אותם. די לימין ולשמאל, לדתיים וחילוניים. אנחנו צריכים לתת את כולנו לנושאים ריאליים כגון חינוך, השתלבות במרחב והשלמת תהליך השלום. כמו-כן, עלינו למחות ולדאוג למזעור כוחם של גורמים חרדיים ואנטי-ציוניים שמתנגדים לתרום את חלקם בהגנת המולדת, שינוי רדיקלי של מדינת סעד, דמי אבטלה או שכר מינימום למשל, דמי אבטלה מול רכישת מקצועות חדשים - דבר שיבטיח כבוד עצמי לאדם, וצמצום דרסטי של מעורבות הממשלה בכלכלה.
רק מבט אנליטי ושפוי קדימה יציג בפנינו את החומרים מהם נבנית עצמאות. אם נשיג אותם, נשנה באחת את חיינו כאן, נחיה בעתיד בהיר, חכם, עצמאי, עם נגב וגליל שהם מרכזי הכוח במדינה. עברו 63 שנים ראשונות, אך טרם השלמנו את העבודה, ולכן את 50 השנים הבאות נעשה טוב יותר. הפוטנציאל קיים והשינוי חייב לבוא. כולי אמונה שקיומו הפיסי של העם המופלא הזה, תלוי בקיומנו הרוחני. הרבה רוחניות יש בעצמאותנו, בחוסן הצבאי שלנו ובריבונות שאינה משועבדת לאומות העולם. אין בין העולם הזה לימות המשיח אלא שיעבוד גלויות בלבד (מסכת שבת ס"ג) כי "עוד לא אבדה תקוותנו, התקווה בת שנות אלפיים, להיות עם חופשי בארצנו, ארץ ציון ירושלים".