יש מי שמרגישים טוב בגילאים הצעירים - הם בריאים, העצמאות מחוץ לבית מפתה והחיים הסטודנטיאליים מהנים למרות שהמצב הכספי קצת חסר.
המעבר מגילאי ה-20 ל-30 מביא עימו הזנחה מסוג אחר - מגיל הטוויסט והבמבה, עוברים הצעירים לאוכל מהיר, עתיר פחמימות וסוכרים, שהופך להיות מזון עיקרי לצעירים. גם האלכוהול והשתייה הממותקת לא מסייעים למצב, והעובדה שכסטודנטים לא מרוויחים שכר רב - גורמת לרבים לוותר על ביקור אצל רופא השיניים, מחשש שמדובר בהוצאה כספית ניכרת.
סטודנטים וצעירים רבים אם כן, מזניחים את היגיינת הפה, לא מגיעים לשיננית ולא לבדיקת רופא. הם לא מרגישים את מחלות החניכיים כי לא מדובר בתופעה כואבת. יש קצת דימום מהחניכיים? אם זה לא מפריע, מוותרים על הביקורת. אלא שהתוצאות לא נעימות, שכן העששת לא נעלמת אם לא מטפלים בה - החבר'ה מגיעים לגילאי ה-30 שלהם עם מחלת חניכיים, חורים ונסיגה וגם עם שיניים מתנדנדות. כיוון שמדובר במצב בלתי הפיך, אם המצב לא ייעצר כרגע - הבעיה תימשך ותחריף בגילאי 50-40.
יש שלא ביצעו טיפולים ליישור שיניים בגיל הנערות ועתה שהחיוך כה חשוב ליצירת קשר חברתי (למשל: כדי לתפוס כלה פוטנציאלית) נזכרים שאולי כדאי היה לבצע יישור שיניים. הדבר אפשרי כמובן, אך משך הזמן שנדרש ליישור השיניים לעיתים ארוך יותר מאחר שהרופא לא יכול לנצל ולכוון את פרצי הגדילה שמאפיינים את גיל ההתבגרות.