הטור של פריצי

ציפי לבני באה מבית ישראלי צנוע, פטריוטי וישר דרך. והאיכות ניכרת. אבל חבל שלפעמים היא שוכחת את מושגי ההדר עליהם היא גדלה: מנהג היה בדור של אבותיה, הפוליטיים והביולוגיים גם יחד, שכאשר ראש ממשלה יוצא לחו"ל בשליחות מדינית, האופוזיציה כאן משתתקת ומתייצבת מאחוריו, לפחות כלפי חוץ, בהודעה שזה נציגנו ואנו נותנים לו גיבוי מלא ומייחלים להצלחתו. אח"כ, כשהוא חוזר, אפשר לשלוף ציפורניים ולמרוט את שערו. זה לא היה רק ענין של כבוד לאומי. הייתה בזה גם תבונה פוליטית פולנית קטנה. לעולם אינך יודע מראש אם המנהיג יחזור ממסעו מוכה וחבול, ואז אפשר יהיה לשחוט אותו בפומבי כמי שביזבז את האשראי הציבורי שנתנה לו האופוזיציה, או שיחזור (חלילה) עם הישגים – ואז הם יחשבו להישג של כולם, כולל האופוזיציה. ציפי שכחה זאת הפעם, תקפה את ביבי בפומבי לפני נסיעתו ויצאה לבסוף לא כל כך חכמה. אל תזלזלי במסורת הכבוד, ציפי. היה בו משהו, בהדר הז'בוטינסקאי הזה. את הדגל הלאומי שלו אומנם נשאו בגאווה הבית"רים, מסוגם של בגין, איתן לבני וחבריהם מהמצודה, אבל החוכמה שבבסיסו הייתה של הליברלים, מסוגם של שמחה ארליך, אברשה שריר וחבריהם מהבורסה.

מי שרוצה להבין למה פרט למס הכנסה, ארנונה, מס בריאות, ביטוח לאומי, מס רכישה, והיטלי דלק (מה שכחתי?) אנו מוסיפים עוד 16% מע"מ לכל מה שאנו קונים, מוזמן לקרוא אצל מבקר המדינה איך הצליח משרד הפנים לבזבז 1,000,000,000 (מיליארד) שקל עבור תעודות זהות חכמות "ביומטריות" שלא קיימות עד היום. 15 שנה מתעסק משרד הפנים בנושא, מיליארד שקלים כבר הוצאו ושולמו, מכרזים פורסמו ובוטלו, אבל תעודות הזהות הלאומיות שלנו עדין מודפסות ברמת איכות ובטיחות של כרטיס חבר בסינמטק. והיופי הוא שלאיש מהפקידים הללו אין אפילו שמץ של בושה על הפנים. מהשר ועד המנכ"ל וכל הסמנכ"לים עם הרכב הצמוד והשכר המנופח. משרד הפנים. הפרצוף של מנגנון המדינה.

זה ש"ישראל היום" של שלדון אדלסון חגג עם ביבי בגליון שהודפס למחרת נאומו בקונגרס האמריקני, זה עדין לא מוכיח שנתניהו הצליח בארה"ב. רק מי שראה את מהדורת הזעם האבל והדיכאון עימה יצא באותו יום עיתון הארץ, מבין את גודל ההישג.

יום ירושלים מתקרב וטרקטורים מתחילים לחמם מנועים לעלות עליה. לא להרוס, חלילה. רק "להצדיע". ההתיישבות החקלאית ו-53 מועצות אזוריות יגיעו ביום שני לצעוד בירושלים ולהצדיע לה, ולחסום רחובותיה כמקובל. תודה. בשאר ימי השנה מוטלת משימת חסימת העיר על הרכבת הקלה, שיש לה כבר שביתת עובדים עוד לפני שיש בה נוסעים, בימי שישי היא מוטלת על מתפרעים ערבים בהר הבית, בשבת על מפגינים חרדים ממאה שערים, בימי חול על אוטובוסים ארוכים דו-מפרקיים שנתקעים בסימטאות שתוכננו לדיליג'אנס, ובשעות הלחץ במרכז העיר גם על חפצים חשודים עם רובוט משטרתי שמרחרח סביבם. תושבי רחביה וטלביה מקבלים גם את שיירת מכוניות ראש הממשלה שמהבהבת וצופרת וצועקת בהיסטריה, אבל זה שירות שניתן רק לשכונות יוקרה. תודה להתיישבות ולכל הצועדים שיעלו השבוע לחסום בגופם את רחובות העיר ויתנו לנו יום מנוחה. בשאר ימי השנה אנו נחזור ונעשה זאת לבד.

עוד לפני שנמסר לפרקליטיו חומר החקירה בעניינו, זכה ראש עיריית רמת-גן צבי בר לקרוא את החומר מפורסם בעיתונות. כמוהו יכל כל הציבור לקרוא את פרוטוקול חקירתו במשטרה. לפחות את אותו פרוטוקול שמישהו במשטרה או בפרקליטות בחר להדליף. זכות הציבור לדעת היא לגיטימית, אבל לרשויות החוק אין זכות להדליף מתיקים שבידיהם פרוטוקולי חקירה שלא נמסרו אפילו לנאשם. הדלפה כזו היא הסתה, מניפולציה, שימוש לרעה בכוח השררה וזה מה שמביא אנשים לקבוע, וכנראה בצדק גמור, שהמשטרה והפרקליטות הם גורמים בלתי הגונים ומפרי חוק שלא ראויים לאמון. נותר להגיע למסקנה: לשמור על זכות השתיקה בכל חקירה, לא לענות לשום שאלה ולהכתיב לפרוטוקול שזה בגלל שהחקירות מודלפות על-ידי הרשות. אם אתה אשם ויש למשטרה ראיות נגדך, ממילא כל עו"ד יגיד לך שעדיף לשמור בחקירה על זכות השתיקה ולהשיב רק בביהמ"ש לכתב האישום באמצעות עו"ד. ואם אתה לא אשם, ממילא אין למשטרה ראיות וזה לא יגיע למשפט. אבל למה לך להקל על עבודת משטרה ופרקליטות שעוסקים בהדלפות?