מי מפחד משלום?

"יְבָרכְךָ ה' וְיִשְׁמְרֶךָ, יָאֵר ה' פניו אליך וִיחֻנֶּךָּ. ישא ה' פניו אליך, וְיָשֵׂם לך שלום" מכירים? ברכת כהנים מסורתית זו, המהווה חלק בלתי נפרד מברכות השחר של תפילת שחרית, נמצאת במרכז פרשתנו, פרשת השבוע 'נשא'. היא חותמת בברכת שלום. האם ידעתם כי המילה 'שלום' מופיעה 250 פעם בקירוב בתנ"ך? הדבר מצביע על החשיבות המרכזית שמייחסת התורה לנושא השלום. השלום, עתה יותר מתמיד, הוא נושא חם בכותרות. על הפרק עומד השלום עם הפלשתינים. אך השלום הוא מושג רחב, המקיף את כל תחומי החיים של המשפחה, הפרט והחברה. גם חז"ל הרבו לדבר בשבח השלום וציינו את העובדה, כי השלום מככב בכל תפילות ישראל ובחתימתן. אחת האימרות המפורסמות היא: "אין לך כלי מחזיק ברכה אלא השלום". מדוע? עשרת הדיברות ותרי"ג מצוות שואבים את כוחם והשראתם מן השלום בין אדם לחברו ובין אדם למקום. ואומנם חכמי ישראל הטילו את מלא כובד משקלם למען השכנת שלום בין איש לאשתו ובין איש לרעהו. אוהב שלום אחד מן הידועים שבחכמי ישראל, אשר עשה לילות כימים ופעל ללא לאות למען מטרה זו, היה אהרן הכהן. על תרומתו החשובה לשלום, שבו ראה את מפעל חייו, זכה בתואר "אוהב שלום ורודף שלום". בדרך ייחודית ומקורית היה אהרן משכין שלום בין חברים. למרות מעמדו כדמות ציבורית, היה פונה לכל אחד מהאנשים היריבים, ואומר לו עד כמה חברו אוהב אותו והיה רוצה להשלים עימו. משנפגשו השניים בדרך, היו מתחבקים זה עם זה באהבה רבה ויחסי הרֵעות שבו לשכון ביניהם. מעשה בשני חמרים מצוות רבות, מעבר לערכן החינוכי והמעשי הספציפי, משמשות מכשיר לשלום. הסיפור הבא ממדרש תנחומא משקף זאת בבהירות רבה: פעם אחת פרץ ריב בין שני חמרים (בעלי חמורים) ידידים, ראובן ושמעון, ומאז הפכו השניים לשונאים מובהקים. לימים ראה שמעון את חמורו של ראובן כורע תחת כובד השקים שמעליו. במבט מופגן של שמחה לאיד, חלף שמעון על פני חבר נעוריו, מבלי להושיט לו יד. אולם לא הרחיק האיש לכת, והנה נזכר בפסוק מן התורה: "כי תראה חמור שונאך רובץ תחת משאו - וחדלת מעזור לו?! עזוב תעזוב עימו" [שמות כ"ג, 5]. מיד חזר שמעון על עקבותיו, פרק את השקים מעל החמור, לתדהמתו הרבה של ראובן, ועזר לו לקושרם מחדש. רגשי הטינה ההדדית נמוגו כלא היו, והשניים שבו לחדש את קשרי הידידות ביניהם. לפנינו סיפור מדהים, אשר בגרסה זו או אחרת, אקטואלי גם בימינו. התורה, הבקיאה ברזי נפש האדם, ציוותה לתת עדיפות בעזרה לחמור של שונא על פני חמור של אוהב ככלי לאהבת הזולת. חזון אחרית הימים ביחסים בין העמים המלחמה בתורה מוזכרת כאופציה האחרונה, לאחר שנוסו ומוצו כל האפשרויות בדרכי שלום. "כי תקרב את עיר להלחם עליה, וקראת אליה לשלום" [דברים י"ט, 10], אומרת התורה במלחמת רשות. גם חזון אחרית הימים, במרכזה הנבואה המיוחלת: "וכתתו חרבותם לאתים וחניתותיהם למזמרות, לא ישא גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה" [ישעיה ב', 4]. השלום לעתיד לבוא יקיף את כל מגזרי האוכלוסיה - החל בשלום כולל בין העמים ועד לשלום הדדי בין החיות ובינן לבני האדם: "וגר זאב עם כבש, ונמר עם גדי ירבץ ועגל וכפיר... יחדיו, ונער קטון נוהג בם" [ישעיה י"א, 6]. כחברה פלורליסטית חיים בקרבנו יוצאי עדות ישראל השונות, מזרחים לצד אשכנזים, עולים חדשים לצד ותיקים, דתיים לצד חילונים. מבחינה זאת עלינו להוות מודל חיובי לכל העמים לדו-קיום בין כל חלקי הציבור, ולהוכיח שישראל היא על מפת השלום. שבת שלום!