לבעלי הזיכרון הקצר בינינו כדאי להזכיר שזמן לא רב קודם שהתמנה לראש המוסד התפקד
מאיר דגן למפלגת הליכוד ובהמשך הדרך אף שימש כראש מטה יום הבחירות של
אריאל שרון. אין ספק, שאלמלא התמנה לראש המוסד היה מאיר דגן - מנאמניו הקרובים של אריאל שרון במשך שנים - מתפלג מהליכוד יחד עם שרון ומקים יחד עימו את מפלגת קדימה.
זהו, אם כן, ההקשר הנכון של הדברים ועל-פי ההקשר הזה יש לשקול ולבחון את ביקורתו ואזהרותיו של מאיר דגן כלפי ראש הממשלה ושר הביטחון, שלמעשה היו אמורים להיות יריביו הפוליטיים.
כמובן שאין לחשוד במאיר דגן שמילא את תפקידו כראש המוסד על-פי שיקולים פוליטיים ומפלגתיים. אבל לאחר שפרש - שוב אין להתייחס אליו רק כאיש ממלכתי חסר צבע פוליטי, אלא יותר כאיש מפלגה שמנצל את מעמדו הממלכתי ואת האינפורמציה הרבה שצבר אודות נתניהו וברק אגב הקשרים האינטנסיביים שקיים עמהם במסגרת תפקידו כראש המוסד.
במילים אחרות, כאשר מאיר דגן מספר לציבור מי הם נתניהו וברק - הוא, דגן, עושה כן גם כמי שכבר היה עמוק בתוך הפוליטיקה - על כל המניפולציות והתככים המתלווים לפעילות המפלגתית במקומותינו. אין זאת אלא שמאיר דגן היה אז פסול לכהונת ראש המוסד, ואת פרי הבאושים של המינוי הפסול הזה אנחנו אוכלים עכשיו.