בשבי הבעל

סיפורה של רונית הוא סיפור שיכול להתאים לנשים רבות המוגדרות "מסורבות גט". רונית היא דוגמה לנשים שאינן שומרות תורה ומצוות, שאינן מוכנות להמתין שנים ולהקריב את חייהן ואת הנשיות שלהן לקבלת הגט, והן מחליטות להביא ילדים לעולם בלעדיו. הגט לא בדיוק בראש מעייניהן והזיקה היחידה שלהן לדת היא הכפייה מכוח החוק להינשא ולהתגרש בארץ בטקס דתי. את המחיר משלמים הילדים. על-פי ההלכה הבעל חייב לתת גט מרצונו החופשי. בתי הדין הרבניים נזהרים מאוד בגט שניתן בכפייה ולכן נשים רבות נשארות במשך שנים תלויות ברצונו של הבעל לתת גט. כתוצאה מכך הן נשארות מסורבות גט ועגונות עד שיואיל הבעל להסכים. אי חיוב הבעל בגט, יוצר שני מצבים קשים: נשים שאינן שומרות תורה ומצוות לא מייחסות חשיבות לאיסור זה, עוברות להתגורר עם בן זוג ומביאות לעולם ילדים ממזרים. מאידך, נשים השומרות תורה ומצוות אינן חיות עם בן זוג בעודן נשואות, ונשארות מסורבות גט שנים רבות. במקרים אחרים הן מקבלות את הגט תוך כדי סחיטה ממונית וויתורים מפליגים ברכוש ובמזונות הילדים, לפעמים תוך איבוד זמן הפוריות שלהן. לא ברור מדוע בבתי הדין יש עדיפות הלכתית לחשש מ"גט מעושה" על פני החשש שנשים מסורבות גט יעברו על איסור "אשת איש" ויביאו ילד לעולם בעודן נשואות לבעליהן. הרי בסופו של דבר תוצאת שני המקרים היא ממזרות. חשוב לדעת שישנם מקרים שבהם ההלכה מאפשרת כפיית גט. עילות הכפייה המוסכמות והמוגדרות נוגעות בסוגיות שמתעוררות במהלך הנישואין, כגון מלאכות מאוסות, מחלות קשות או אי תשלום מזונות. טענות אלו מקובלות על כל הפוסקים ואינן שנויות במחלוקת. אם בתי הדין ירחיבו את העילות שיחייבו את הבעל בגט על-פי ההלכה, גט מעושה ייחשב כשר. כך למשל, ישנה עילה לכפיית גט הנקראת "טענת מאיס עלי". בטענה זו על האישה להוכיח שהיא מואסת בבעלה. טענה זו לא התקבלה על דעת רוב הפוסקים, כך שכיום השימוש בה מועט, והמעטים היחידים שמאמצים אותה בפועל הם דיינים מהזרם הציוני והספרדי. לו בבתי הדין היו יותר רבנים מזרמים אלו, כך אומר לנו משפטן בכיר, יכול היה להתחולל שינוי משמעותי. אז ניתן היה לחייב גט בעילות נוספות כגון אלימות פיזית ונפשית, סמים, אלכוהוליזם או חוסר התאמה. בעבר הועלו אפשרויות נוספות שעשויות להקל עם מסורבות גט, אולם הן לא התקבלו ברוב דעות מבחינה הלכתית:

• הפקעת קידושין – כל אדם המקדש אישה עושה זאת על דעת חכמים ותקנותיהם ובכך נותן להם את הסמכות לבטל את קידושיו לכשיחרוג מהוראותיהם. כאמור, הצעה זו לא התקבלה הלכתית, אולם בימינו נשמעו קולותיהם של הרב שלמה ריסקין ושל פרופ' ברכיהו ליפשיץ שתומכים בה. לדעתם אפשר להפקיע את הקידושין אבל רק עם תקנה מפורשת של הסמכות הרבנית או של הקהל.

• השלשת "גט על תנאי" – הכנת גט מראש ונתינתו בעת שיתמלאו תנאים מסוימים. גט זה ידוע עוד מתקופת בית דוד, אז נהגו החיילים לתת גט על תנאי אם לא יחזרו מהמלחמה. גם בישראל הועלתה הצעה שלפיה כל חייל קרבי יפקיד גט בטרם צאתו למלחמה. הרב שלמה גורן בספרו "משיב מלחמה" עסק בסוגיה זו, ושם הועלה הקושי הרגשי שבהשלשת גט, העשוי להוריד את מורל החיילים בצאתם לקרב. כיום נשמעים קולות הקוראים לחזור לשימוש בפתרון זה כדי למנוע סרבנות ועגינות, אך התמיכה שלה הוא זוכה מועטת.

• סנקציות על הבעל – בהלכה מופיעה רשימה של סנקציות והרחקות כנגד גברים סרבני גט המכונות "הרחקות דרבנו תם". הרחקות הלכתיות אלו נועדו להציק לבעל סרבן ולגרום לו לתת גט. למשל: לא לצרפו למניין, לא למול את בניו ועוד. הרחקות אלו מתאימות לסרבן שהינו שומר תורה ומצוות. כשראו בתי הדין שסנקציות אלו אינן מועילות לכל הגברים, הם הרחיבו אותן ועיגנו אותן בחוק. כך, הסנקציות היום כוללות ביטול רישיון נהיגה, הגבלה על חשבונות בנק, שלילת דרכון ועוד.

כיום נשמעים קולות של משפטנים ודיינים בפועל המשוועים להרחיב את הסנקציות האזרחיות כנגד סרבנים, למשל באמצעות מניעת אפשרות להתדיין בבית המשפט על רכוש אם לא ניתן תחילה גט, כפי שמחייב החוק הקנדי למשל. עוד סנקציה שהועלתה היא מתן אפשרות לנשים לתבוע תביעת פיצויים בבית הדין על סרבנות של שנים.

פתרון אפשרי מבחינה ציבורית למניעת סרבנות גט הוא עריכת הסכם ממון קודם נישואין. זהו הסכם שנחתם בטרם הנישואים על-ידי שני בני הזוג, ומטרתו לנצל את רצונם הטוב של הצדדים כדי לאלץ אותם לשתף פעולה בזמן הגירושין. בדיוק כמו שהכתובה נועדה להגן על האישה, כך הסכם הממון נועד להגן על הזוגיות מפני סרבנות. ההסכמים שמופצים כיום נוסחו על-ידי פרופ' דב פרימר יחד עם הרב יהודה עמיטל ז"ל והרב בקשי דורון. הם שוכללו על-ידי הרב אלישיב קנוהל והרב דוד בן זזון ממכון "שילובים" ועל-ידי הטוענת הרבנית רחל לב מור, וזכו לתמיכתם של הרב סולובייצ'יק והרב פיינשטיין. ברם, ישנם רבנים שמתנגדים להסכם כדוגמת הרב אלישיב והרב לביא מבית הדין הרבני בצפת, וזאת מחשש לגט מעושה. ההסכמים הופצו בארץ והגיעו אל הדור הצעיר שנמצא במכינות הקדם צבאיות, במכללות ובארגוני שירות לאומי. אותם צעירים שחותמים על ההסכם מרגישים כ"חלוצים בפני המחנה", וחותמים מתוך מגמה ערכית, חינוכית ואידיאולוגית שלא לתת יד לסרבנות גט. בחו"ל ידוע על קהילות אורתודוקסיות ועל ישיבות שאימצו את ההסכמים ותיקנו שזוגות לא יבואו בברית הנישואין בטרם יחתמו על הסכם. אז מה כולל ההסכם? בהסכם ישנה התחייבות הדדית שעליה חותמים שני בני הזוג לחלוקה הוגנת של כל הרכוש והממון שצברו לפני הנישואים ובמהלך הנישואים. עוד הם מתחייבים בהסכם נוסף כי בעת שאחד הצדדים מעוניין להתגרש עליהם להתגרש תוך זמן סביר מיום הדרישה, כאשר הצד שכנגד צריך תוך זמן סביר לתת את הגט או לקבלו, ובמקרה של סרבנות יהיה פיצוי כספי של הצד הסרבן לצד המבקש להתגרש. חתימה על הסכם ממון מרחיקה את האפשרות לסרבנות גט ובעיקר פוגעת במי שמבקש לסחוט ממונית. על כך מספרת שירה שנישאה בשנית וחתמה על הסכם בטרם נישאה: "היה ברור לי שאני נישאת בטקס דתי בנישואין השניים, באותה מידה שהיה לי ברור שאני נישאת בשנית רק עם הסכם ממון קדם נישואין, וזה מה שהציל אותי מסרבנות גט. "בתחילה הוא ניסה להתמקח ולסחוט אותי ודרש ממני לעשות ויתורים ממוניים: לוותר על מזונות הילדים ולהתפשר על חלקי ברכוש. ברגע שהוא קלט שאני עומדת לממש את ההסכם, הוא מיד נתן לי גט". שירה ממשיכה ואומרת: "כל בת ישראל שנישאת חייבת לחתום על הסכם ממון קדם נישואין. אם יש סירוב לחתום, כדאי שהצד שכנגד ישקול מחדש את הנישואים. זה מדד לסרבנות, זה אור אדום". ואכן, בזיווג שני הסכמי ממון נפוצים יותר. רוב הזוגות בנישואים שניים לא יבואו בברית הנישואין ללא הסכם זה. "מי שנכווה ברותחין נזהר בפושרין", אומרת שירה. לעומת זאת, בזיווג ראשון קשה הרבה יותר לשכנע זוגות צעירים לחתום על הסכם ממון קדם נישואין. הם חוששים להעלות את הנושא בכלל. "מי חושב על גירושין עוד לפני החתונה, כשהאהבה בשיא פריחתה. איך אפשר בכלל לדבר על זה?", נאמר. אך כדאי לזכור, אומרת שירה - "כולם התחתנו מאהבה, גם אלה שהתגרשו".

חבר הכנסת רותם, מה תכליתה של ברית הזוגיות? "בברית הזוגיות אני נשען על מאמרו של הראשון לציון הרב בקשי דורון, מאמר הלכתי מובהק שאומר שצריך להתחתן על-פי דין תורה, אבל גם מיטיב לראות שקדושת המשפחה היהודית הולכת ומתפוררת. "הצעתו של הרב בקשי דורון פותרת מספר בעיות. כיום יש זוגות שחיים ללא נישואין והאישה נקראת ידועה בציבור. מושג זה מעורר קשיים הלכתיים. יש רבנים שמחשיבים זוגות אלו כנשואים ודורשים מהם גט, ויש מקרים של אשת איש שחיה עם בן זוג במעמד של ידוע בציבור ואז ילדיה הנולדים מבן זוגה האחר הם ממזרים. זו בעיה הלכתית שחייבת להיפתר. "בנוסף, ברית הזוגיות באה לפתור את בעייתן של מסורבות גט או מעוכבות גט. מהיום והלאה מי שתתחתן בברית הזוגיות לא תזדקק לגט. בפועל יש כיום עשרות אלפי זוגות שחיים ביחד בתא משפחתי ללא נישואין, או שנישאו בנישואין אזרחיים. הם אינם מעוניינים להינשא כדת משה וישראל, וילדיהם כשרים מבחינה הלכתית".

מה יקרה עם אותן נשים שיינשאו כדת משה וישראל, הרי להן לא פתרנו את הבעיה של סרבנות גט?

"אנחנו לא יכולים לפתור את כל בעיית הנשים בישראל, אבל אנחנו יכולים לפתור חלק מבעיית הנשים. אנחנו נפתור את בעייתם של אלו שלא רוצים או לא יכולים להינשא כדת משה וישראל. אנחנו כיום בעצם מרמים את עצמנו. כל אלה שרוצים להינשא בנישואין אזרחיים פותרים את הבעיה בקפריסין או בפראג תמורת 400 דולר. הם מקבלים כרטיס טיסה, נישאים, מלון, וחוזרים לארץ נשואים".

כל ייחודו של עם ישראל הוא בכך שבמשך אלפי שנים נשמרה קדושת הבית היהודי. אתה לא חושש שנהיה "עם ככל העמים"?

"העם היהודי בגלות שמר על הזהות היהודית ולא התערב עם הגויים. מי שרצה להתערב בין הגויים עשה זאת והתחתן. גם היום בארץ רוב הציבור רוצה להינשא כדת משה וישראל, ומי שלא רוצה עושה זאת גם בלי ברית הזוגיות. זה לא מה שישנה את המצב".

האם אתה כאדם דתי לא חושש שלאדם מסורתי שחשב להתחתן כדת משה וישראל תינתן האפשרות להינשא שלא כהלכה רק בגלל חוק ברית הזוגיות?

"הבחירה החופשית היא ערך בעיניי. אי-אפשר להסתכל על דת כדבר שאפשר לכפותו. עיקר הבעיה היא שכפינו על כלל הציבור כפייה דתית, ויצא שכרנו בהפסדנו. ברית הזוגיות פותרת את הכפייה הדתית ומסייעת לעם ישראל. "מי שהיהדות זורמת בגופו והערכים היהודים מקודשים לו, יינשא כדת משה וישראל. מי שלא – עדיף שיינשא בברית הזוגיות וימנע בעתיד איסור אשת איש וממזרות. לזה התכוון הרב בקשי דורון במאמרו.

אם נחוקק היום חוק שמחייב את כולם למול את ילדיהם, אנשים יפסיקו למול. כיום 99% מילדי ישראל נימולים שלא בחוק. למה? כי הערכים היהודיים חשובים להם.

"צריך לקחת בחשבון שני דברים: ראשית, הכפייה הדתית יוצרת בעיה. שנית, יש ציבור גדול בארץ שאין לו מענה הלכתי להקמת משפחה. ברית הזוגיות מספקת להם מענה".

יש רבנים בעלי שיעור קומה שתומכים בהצעתך? מי הרבנים שעומדים מאחורי ברית הזוגיות?

"הרב בקשי דורון, שהיה הראשון לציון ואב בתי הדין הרבניים, הוא מספיק בר סמכא בשבילי".

אין לך בעיה להסתמך על דעת יחיד של הרב בקשי דורון? מדוע אתה לא מרחיב את התמיכה הרבנית בברית הזוגיות?

"אני לא עוסק בפתרונות הלכתיים. יש בלי סוף רבנים חובשי כיפות סרוגות שעברו על החוק שלי, היללו ושיבחו אותו. לא אגיד לך שמות של רבנים. אני קיבלתי איומים, ואני דואג לשלומם. הם לא פחות תלמידי חכמים מכל רב אחר. אותם אני שואל בעניין נבלה וטרפה, בעניין עירוב, ואותם אני שואל גם על החוק שלי".

המצב היום בבתי הדין, שבו לא ממהרים לכפות גט, הינו בלתי אפשרי. מדוע לא יתאגדו כל המפלגות הדתיות על-מנת לפתור את בעיית מסורבות הגט?

"הופעתי פעם בטלוויזיה באיזה פאנל, וח"כ מסוים הציע להפקיע את כסף הקידושין. אני התנגדתי כי זה יוצר בעיות הלכתיות קשות, אך הצעתי: 'בואו נכה את הסרבן בשוטים עד שיאמר רוצה אני'. ההלכה מאפשרת אופציה כזו, אז בואו נשתמש בה. מיד קפצו עליי ואמרו: איך אתה מעז להציע אלימות במדינה דמוקרטית? בעל רוצה לתת גט לאשתו, או לא רוצה, מה פתאום שנתערב בזה? הם בכלל לא הבינו את הבעייתיות של מסורבות גט".

גט שנכפה באמצעות מכות הוא לא "גט מעושה"?

"הרי כתוב בהלכה שניתן להכות עד שיאמר רוצה אני. הבעיה כיום היא שבתי הדין הרבני התמלאו באנשים שהגישה שלהם להלכה היא גישה טכנית. הדיינים לא מוכנים לקחת אחריות, מחמירים, אין להם אומץ. התורה לא בשמים היא. גדולתו של דיין נמדדת לא בהחמרות, כי אם בידיעה להקל ולמצוא פתרונות הלכתיים, כמו שעשה הרב עובדיה יוסף עם עגונות מלחמת יום כיפור. הוא התיר את כולן. זו גדלותו של דיין".

איפה טמון הכישלון לדעתך?

"הכישלון הוא של הציבור הדתי, שאיבד את הרבנות ואיבד את בתי הדין הרבניים. זו הבעיה".

אתה מיואש מבתי הדין?

"כן, אני מיואש".

מה דעתך על הסכמי ממון קדם נישואין?

"הסכמי הממון הם הסכמים טובים. אי-אפשר אומנם לחייב לחתום על הסכם, אבל כמו שאדם מתחייב לכתובה כך יתחייב להסכם שחתם עליו. לצערנו, יש היום זילות גם בכתובה, ואני חושש מזילות גם ביחס להסכמי ממון קדם נישואין כשיעמדו במבחן. צריך לדעת לקדם ולשווק את זה בבתי ספר, באולפנות ובישיבות. צריך גם לדעת מהי גישת בתי הדין, איך הם מקבלים את ההסכמים. אחרת זו תרמית כלפי אלה שחותמים עליו".

אתה לא חושש משתי רשימות לנישואין עם חקיקת חוק ברית הזוגיות? מה יקרה עם הנכד שלי והנכד שלך ייפגשו ברשימה של פסולי חיתון בגלל חוק ברית הזוגיות?

"זה איום שמאיימים עלינו, אך בפועל אני לא חושש מזה. כמו שהיום אני בודק גם אז יבדקו, ואם הם יתאהבו אז שום דבר לא יעזור לי. בגיל הזה הם כבר לא שואלים אותנו".

האם אתה חושב שמעבר לרשימת הסנקציות שמופיעות בחוק יש להוסיף עוד סנקציות?

"לדעתי הסנקציות לא כל כך מועילות. היה מקרה שבו הרב עמאר אסר לאפשר לסרבן תנאים דתיים מיוחדים בכלא, ובתי הסוהר לא צייתו לו. אני חושב שצריכה להתכנס ועדה מיוחדת של רבנים גדולי ישראל שידונו בכפיית גט. אין דרך אחרת. גם מאסר לא מועיל. על הרבנים למצוא פתרונות הלכתיים חלופיים".

מה עם בתי דין חלופיים שידונו בסוגיית הגירושין, כמו רבני צהר?

"חס וחלילה, בשום פנים ואופן לא. אני לא אתן ידי לבתי דין חלופיים שידונו בנישואין וגירושין. זה יזיק לילדים שלהם בעתיד. ביום שהם ירצו להתחתן הם יהיו ברשימה שחורה. הייתי רוצה שרבני צהר יקימו גוף הלכתי של הציבור הדתי בשם 'מועצת גדולי התורה של הציונות הדתית', ואז אוכל לפנות אליהם בכל שאלה".

מה דעתך על תביעת נזיקין שנפתחת נגד סרבני הגט בבתי משפט?

"אני בעד. אם בעל שבר לאשתו את הפרצוף היא יכולה להגיש נגדו תביעת נזיקין? אם כך, אין שום סיבה לא להגיש תביעת נזקין נגד סרבן שאמלל את אשתו. אין בזה חשש לגט מעושה".

אולי ניתן להרחיב את הסנקציות נגד סרבנים גם בתביעת נזיקין בבתי הדין?

"אני התייאשתי כבר מבתי הדין. מה שיקרה הוא שאם יחייבו בנזיקין הם יבקשו להחזיר את הכסף בעת מתן הגט, למרות שהם החליטו על זה".

האם נישואין אזרחיים הם התשובה לסוגיה הקשה של סרבנות גט ועגינות? באופן מפתיע, תמיכה בנישואין אזרחיים מגיעה מכיוונו של הראשון לציון לשעבר, הרב אליהו בקשי דורון, שזיהה את הקשיים ואת הבעיות ההלכתיות הנפוצות היום. למרות היותו כמעט כדעת יחיד, הוא הצליח לנסח את דעתו היטב במאמרו: "חוק נישואין וגירושין - היצא שכרו בהפסדו?" שהתפרסם בכתב העת ההלכתי 'תחומין':

• חלק גדול מהנישאים על-פי חוק אינם שומרי תורה ומצוות ואינם מקפידים על איסור אשת איש, כך שהקידושין כדת משה וישראל גורמים להכשילם באיסור חמור של אשת איש, וכן האישה נאסרת על בעלה בבגידתה...
  כשהזיווג אינו עולה יפה אין חיוב להתגרש, ואם אין הסכמה לגירושין הנשים נשארות עגונות. מי שאינם שומרים תורה ומצוות חיים עם בני זוג ללא גט. חלק מהעגונות מביאות ילדים וכך מתרבים ממזרים בישראל. אילו לא נישאו כדת משה וישראל דינן היה כפנויות שאין בהן איסור אשת איש, ובניהן כשרים להינשא...".

בסוף המאמר מתייחס הרב בקשי דורון לשאלת הצורך במתן גט למי שנישאה בנישואים אזרחיים: "כידוע, זוג נשוי אזרחית כשאינם שומרים תורה ומצוות רבים הם הפוסקים שאינם חוששים לקידושי ביאה ואינם מצריכים גט. ואם כי לכתחילה מצריכים גט מחשש קידושין, במקום עיגון לא מצריכים גט, וכך נהגו היום בבתי הדין. על כן יישאר הנוהג למי שירצו להינשא שנית לאחר נישואין אזרחיים. לכתחילה יידרשו להתגרש, ואם לא יוכלו לקבל הגט יתירו להם להינשא שנית ללא גט". מי שאימץ את פתרונו של הרב בקשי דורון הוא חבר הכנסת דודו רותם, המקדם את חוק "ברית הזוגיות" לנישואים שלא על-פי דת משה וישראל. החוק מיועד לכל אזרחי המדינה ותושביה שאינם מעוניינים או לא יכולים להינשא לפי ההלכה, כדוגמת חסרי דת, פסולי חיתון (כהן וגרושה) ומי שרוצה להינשא בנישואי תערובת - נוצרי ויהודייה וכדומה. על נישואי "ברית הזוגיות" לא יחולו דיני הנישואין לצורך מתן גט, אולם הם יוכרו לצורך רישום והטבות ממוניות אחרות. כך, מעמדן של אלה שיינשאו ב"ברית הזוגיות" יהיה טוב יותר משל "ידועות בציבור". הרישום ימסד את הקשר ולא יהיה פרוץ. לכאורה הצעה זו פותרת בעיה מרכזית של ממזרות וסרבנות גט, ואולם היא מיטיבה רק עם חלק מהנשים, אלו שאינן שומרות תורה ומצוות. בעייתן של הנשים הדתיות והמסורתיות שרוצות להינשא כדת משה וישראל לא נפתרה בכך. מה יהיה עליהן בזמן מתן הגט? האם הן תמשכנה להיות מסורבות גט? הגיע הזמן שהרבנות הראשית לישראל ודייני בתי הדין ירימו את הכפפה, ייכנסו לעובי הקורה של סוגיה קשה זו ויספקו לה פתרונות הלכתיים. אולי זהו הזמן לתקן תקנות למניעת סרבנות? אולי בוחרי הדיינים יחשבו פעמיים בטרם יבחרו דיינים? ומי צריך לקחת אחריות על כך: הדיינים או בוחרי הדיינים?