בדמוקרטיה אפשר להגיד ולכתוב מה שרוצים. יום-יום שומעים דברים מפי אנשים מכל המעמדות, מומחים ופרשנים, יודעי דבר ומקורבים, סתם אזרחים ואזרחים "נעלים" בעיני עצמם. מה ששומעים גורם לנו להתנדנד כמו שיכורים. לוקח לנו זמן-מה להתאושש ממה ששמענו ולייצב את רוחנו המבולבלת. להלן קציר הימים האחרונים:
כתבה עם מותו של המיליארדר סמי עופר: "נפטר התורם מס' אחד בישראל". בדקנו את המציאות: התורמת מספר אחת היא
שרי אריסון והתורם מספר אחד לפי הונו ה"צנוע" יחסית הוא אבי נאור, שהונו נאמד ב-250 מיליון דולר ותרומתו השנתית 10-6 מיליון דולר. עוד תורמים את אותו סכום כמו סמי עופר ז"ל וכמו אבי נאור ייבדל לחיים ארוכים:
סטף ורטהימר,
לב לבייב ומשפחת רפפורט. לסיכום: למרות שעשירי ישראל הגדילו השנה את הונם הכללי ב-9 מיליארד דולר, לא נרשמה בתרומות של כולם יחד או מישהו מהם, לחוד, כל עלייה בסכומים.