ידיעה ב'הארץ' מבשרת לנו כי ארז אפרתי, ההוא שבגלל אלכוהול מורעל [לקצרי הזכרון שביניכם] אנס את הצעירה האומללה, תוך שהוא בכלל לא יודע מה שהוא עושה בגלל חוסר הכרה [ועל כן הוא נורא מתחרט] שינה אסטרטגיה טיעונית: כיום כולנו יודעים שהוא שיך ליחידת ה"מסתאנסים" - אותה יחידה שאונסת נשים אשר "חשודות" כמבלות, אם הן רק עוברות באזור נמל תל אביב בלילה [כי זה בדיוק המקום שבו נשים מוסלמיות אדוקות מבלות], והוא אפילו לא עושה להן בדיקת נאמנות למדינה בנוסח ליברמן, משהו שהייתי מצפה מ"מסתאנס" מומחה - קודם מבקשים מהבחורה לשיר את התקווה, לדקלם את שלושת הלואווים של הציונית [לא לקבלת החלטה מדינית אמיצה, לא לשתי מדינות, ולא להפסקת 'חיים על החרב'], ואז, כשהיא לא ממלאת את 'מבחן הציונות' [גרסה משודרגת של מבחן שכרות], אז מחליטים שהיא "מחבלת". אבל סתם כך? המקרה של ארז אפרתי, שאנס צעירה כי "חשד כשהיא מחבלת" [יש מקום פנוי בטקס הדלקת המשואות הבא?] מקומם, כי הוא מזכיר מה שרשויות השלטון עושות בקטן - להרחיב את הגדר "בשם הביטחון", להוציא ילדים מהבית בסיטונאות "בשם טובתם" וכדי "להגן עליהם" [זה לא בגלל המצב הכלכלי של האמא, טמבל], לאשפז אנשים בכפייה ולרמוס את זכויותיהם הגם שעומדת להם חזקת חפות, בשם "ביטחון הציבור", לעצור מפגינים בשיח ג'ראח "בשם בטחון המדינה", ובעיקר, לא לעשות משא-ומתן מדיני, "בשם בטחון המדינה". כולנו ארז אפרתי שאנס צעירה משום שחשב שהיא מחבלת. כולנו נדליק משואה ביום העצמאות ולא נבין לעולם מדוע כולם מתלוננים, ומי זאת הבחורה המסכנה [או הפלשתינים המסכנים, או האימהות המסכנות, או האומללים שאושפזו בכפייה] שכל כך סובלים שכן הכל היה "למען הביטחון". אם צריך לגייס את הכלי שלמחציתנו יש באזור החלציים, למה לא? במקרים אחרים אפשר להפעיל אמצעי כפיה ואלימות שלטונית אחרים. כמו חומה או תסקיר פקידות סעד שעל פיו, ורק על פיו ישק דבר. או צו אשפוז כפוי או צו מעצר מנהלי. הכל אותו. ויש עוד לקח שעלינו ללמוד מארז אפרתי, שמתקשר למחאת הקוטג' לאחרונה. אנו נחשפים בתקשורת לא אחת למעשי התעללות, ראה ערך אמא טליבאן, והכל בשם "טובת ה- [קורבנות ההתעללות התורנים, השלם את החסר]. אנו מזדעזעים מאמא טליבאן ומאליאור חן שהתעמרו בילדים כדי "לחנך אותם", או מגואל רצון שבשם גאולת עשרות נשותיו, בעל אותן, קעקע את עורן, שיעבד את נפשן וסחט את כספם. אך כמה מאיתנו דבקים במערכת יחסים מתעללת, בעבודה, בזוגיות, או סתם במערכת יחסים חברית משום שמי שמתעמר בנו, אפילו ב'קטנה' [לא צריך את טכניקות ארז אפרתי או אמא טאליבן, מספיק עלבונות קטנים], ממציא תירוצים נוסח אמא טליבאן/ארז אפרתי - כמו שארז אפרתי אנס צעירה כדי "להגן על ביטחון ישראל שלעולם לא ישקר" וכמו אליאור חן שהכל היה בכלל "לטובת הילדים", כשאנו במערכות יחסים מתעללות בעבודה, במשפחה או סתם ביחסי חברות, מישהו פוגע בנו נורא [לדוגמה מקניט אותנו] כדי "להסביר לנו" מה שאנו צריכים "לדעת" לטובתנו. יתכן וזה נכון, ויתכן אפילו שארז אפרתי אנס את הבחורה "לתכלית ראויה" [ביטחון הציבור]. אבל כמו שאנו לא משלמים יותר על קוטג' שקל מיותר, ושעופרה שטראוס תחפש מי ינענע את התאגיד שלה, אנו צריכים להחליט שגם אם הקוטג' של מערכת יחסי המשפחה / חברות / עבודה שלנו טעים, אנו לא מוכנים לשלם את המחיר שגובים האפרתים, הטלבנים, והאליאור חנים למניהם. ושזה חשוב פי אלף לשלמותנו כבני אדם מאשר מחיר הקוטג'.