לפעמים, לא מספיק לכתוב מאמר. כאשר כל הגבולות נפרצים פעם אחר פעם, על-ידי אותן דמויות ציבוריות, ולית דין ולית דיין, חייבים לומר - עד כאן.
עמיר פרץ הוא דמות ציבורית המגלמת בתוכה את כל הרע שבחברה הישראלית. האיש נולד בתקופת השחיתות העולה בפוליטיקה הישראלית, ונשאר שם. מילא היה נשאר לבדו עם זכרונות העבר.
הבעיה הצורמת כפולה: מחד-גיסא, הוא ממשיך להתנהל כאילו תקופת סאלח שבתי והאינטריגות המגעילות של סחר פוליטי מעולם לא חלפו מתרבותנו, ומאידך-גיסא, חמור מכך, הוא ממשיך לסחוף אותנו עימו, כאשר אין גורם כלשהו שיעצור בעדו.
העובדות מצמררות: עמיר פרץ מנסה בכל דרך לחזור לקידמת מפלגת העבודה, ומשם למרכז הבמה הפוליטית. הכל היה יכול להיות לגיטימי, לולא חזר וניסה לטפס באותן מדרגות רעועות (בלשון המעטה) של פעם.
"נפסלו 10,000 קולות מתפקדי מפלגת העבודה, ועוד 22,000 בבדיקה", זועקות הכותרות. סליחה? תקופת הארגזים לא חלפה עברה לה? זה לא שנתפס טופס אחד שגוי, ונפסל עקב א', ב' או ג'. מדובר במסות של שמות, צ'קים וחתימות. הכל בארגזים משולמים כסמים עוברים ל"סוחר" – ואין פוצה פה ומצפצף?! איפה היועץ המשפטי לממשלה? איפה כל מערכת אכיפת החוק? האם לא שבענו את האיש הזה ותעלוליו, והוא (אני מודה) רק סימפטום לפוליטיקה הישראלית?
בזמנו הציבו אותו בתפקיד מהבכירים בישראל - שר ביטחון. מה עשה? מלחמה מנוהלת. לא עלינו?! הביט על האויב דרך משקפת סתומה?! איים על נסראללה?! וכעת מנסה הוא לחזור לקדמת הבמה הפוליטית?! עם מה? עם מטען אנושי כלשהו? אפילו התומכים בו מזויפים, כאילו אין כאן מדינת חוק. למה מחכים, שיהיה ראש ממשלה, בסצנות ההזויות של מדינת ישראל, מדינה מהמושחתות בעולם, ואז מה?!
נ.ב. אינני חבר מפלגה כלשהי, ולכן כל הימין והשמאל מעניינים אותי כקליפת השום. אותי מעניינת רק המדינה שלי, ולבטח אינני מוכן לחיות בה כאשר היא ממשיכה להיות מנוהלת על-ידי נוכלים.