ד"ר דאוד מוחמד חמדאן חסין הבין שבשביל להצליח בעסקים כדאי ללכת בגדול. יש הרבה דרכים להתפרנס, אבל כדי להתעשר רצוי לשוטט במטעים שבהם צומח הכסף הגדול - שוק הנדל"ן. ומה מתאים יותר מאשר
נכס גדול ומשמעותי שמושכר לגוף עם גב כלכלי חזק המבטיח הכנסה חודשית קבועה ומכובדת? אז נכון, יזמים ישראלים עוברים לרוב ויה-דלורוזה בדרך אל העושר: בקשות והיתרים, מיסים והיטלים, ועדה מקומית וועדה מחוזית והיטלי שבח שנוגסים בכל פה במרווח הרווח היזמי. אבל דאוד חסין מצא דרך הרבה יותר קצרה ומהירה. הוא פשוט השתלט על שטח בגבול ואדי בתלפיות מזרח ובנה עליו נכס ענק של לא פחות מ-870 מטרים רבועים בלתי חוקיים.
קשר כלשהו לתוכנית המתאר? לשיקולים הסביבתיים? לתשתיות הכבישים? למערכת הניקוז? הצחקתם את חסין. כבר שנים ארוכות שהנכס שלו ניצב בגאווה על מקומו, ואף מושכר ללא אחרת מאשר קופת חולים כללית המשלמת לו דמי שכירות נאים. יתרה מכך, ד"ר חסין אף מכהן כמנהל המרפאה מטעם קופת החולים. בשנת 1996 יצא פסק דין חלוט המורה להרוס את הנכס, אחריו יצא צו עיכוב ביצוע עד לשנת 2000, אבל מאז לא נעשה דבר וחסין שוכב על דינריו בבטחה.
צפיפות האוכלוסין בישראל, מפגעי הרעש, העשן, איכות האוויר ומי התהום הובילו לתכנונה של תמ"א 22 - תוכנית מתאר ארצית שנועדה להבטיח שמירה על שטחים פתוחים וריאות ירוקות במטרה להציל משהו מאיכות החיים במרחב האורבני. יער השלום בארמון הנציב בירושלים הוא דוגמה קלאסית לריאה ירוקה שעל-פי תוכנית המתאר הארצית הכרחית לשמירה על איכות החיים בעיר. לאור זאת, כשראיד אבו אלדבעת החליט לבנות ביער אחוזה פרטית בלתי חוקית בגודל של 418 מ"ר, אך טבעי היה שרשויות אכיפת החוק יתערבו בנעשה וימנעו את הפרת החוק החמורה.
בעניינו של ראיד קבע בית המשפט כי גזילת המרחב הציבורי המצומצם גם כך הינה מעשה חמור הפוגע ברווחת כלל תושבי העיר מתוך אינטרס פרטי צר, ואינה עומדת במבחן האיזון הנכון של זכויות הפרט. בנוסף, מלבד הפגיעה הקשה באופי הסביבתי, בנייה מבודדת בלב אזור פתוח גוררת פגיעה רחבת היקף דרך קווי התשתית הפיראטיים הנמשכים אליה. נוצר מצב לא פרופורציונאלי שבו במקום להשקיע תשתיות במרוכז ולחסוך בשטחי ציבור, כל מבנה מקבל תשתיות בפני עצמו. צו הריסה הוצא למבנה הבלתי חוקי בשנת 2006. מאז, כמובן, לא נעשה דבר.
כך גם בווילה שהקים והיב דדו בשמורת נחל אצל. מדובר בשטח ארכיאולוגי יקר ערך הרווי במערות קבורה מתקופת הורדוס, וביניהן קבר של אחד הכהנים הגדולים. במקום נמצאו גלוסקמות מפוארות ושרידים ארכיאולוגיים רבים והאזור הוכרז לשימור. אבל צו ההריסה שיצא לביתו של והיב בשנת 1999, והצו הסופי משנת 2009, מעולם לא בוצעו. אפשר להמשיך את הרשימה. זכרו רק שהמספר הסופי של המבנים הבלתי חוקיים שאליו נגיע רק באזור ירושלים עומד על כ-20,000.
. המושג 'רשויות אכיפת החוק' תמיד נשמע אמורפי מדי וכללי מדי, אבל זאת בדיוק הבעיה. כי כמו בכל מחדל ציבורי מתמשך, כדי לטפל בבעיה צריך לדעת לזהות אותה ולהגדיר אותה בצורה מדויקת. הליך משפטי מרתק שמתנהל בימים אלו באולמו של השופט
משה סובל בבית המשפט המחוזי בירושלים (עת"מ 27158-04-10 בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים) חושף לראשונה את השיטה ואת האשמים הספציפיים באזלת היד המתמשכת. מכתב התביעה שהגישו עמותת "בצדק" ועמותת "ירוק עכשיו" עולה תמונה מעוררת דאגה, ולפיה האחריות למחדל המשילות המתמשך של ישראל היא של לא אחרת מאשר פרקליטות המדינה. בתהליך זוחל, שאבו הפרקליטים מהרשויות שאמורות להתמודד עם הפרות החוק את הסמכות, אך לא את האחריות. להלן, שלטון הפקידים - גרסת 2011.