יהודה רייך, מראשי הוועד המקומי, מתאר: "הגעתי לכאן לפני ארבע שנים. ידעתי, כמו כולם, ש'כולם אשמים במצב כאן, ורק הישיבה צדיקה'. אבל לפני כשנה התושבים כאן התפכחו. זה קרה פשוט מפני שאנשים שהגיעו לכאן כזוגות צעירים – היום יש להם כבר שלושה ילדים, והמעבר לבתי קבע נעשה הרבה יותר דחוף בשבילם. התחלנו לשאול מה קורה פה עם פיתוח, מה קורה עם בנייה. אפילו גן שעשועים נורמלי לילדים אין פה. כולם חשבו כל השנים שהמועצה האזורית וגורמים אחרים 'דופקים אותנו', ורק בסוף הבנו באמת מה קורה פה".
לדבריו, הישיבה היא שאחראית באופן חד-משמעי למצבו הנוכחי העגום של היישוב. "מדובר באובססיה שלהם. הם נצמדים לחזון על הקמפוס שייבנה פה יום אחד, ובגלל זה היישוב תקוע", הוא אומר.
לרייך יש קלסר עב-כרס, עמוס מסמכים מסודרים. הוא בעצמו מגחך על הכבודה הזאת שהוא נסחב עמה לכל מקום, אבל אומר שכרגע אין לו ברירה. "אני חייב לגבות כל מילה שלי במסמך", שכן במסגרת המאבק על מקום היישוב הקטן הזה, הוא עצמו כבר זומן לדין תורה בבית דין רבני, ונגד תושבים אחרים הוגשו תלונות במשטרה.
נציגה של 'שבות ישראל' בגבעות הוא אלי קלופמן, המכהן כמזכיר היישוב וגם כרבש"ץ (רכז ביטחון). "אלי הוא הכול כאן", מתארת אביטל שפיץ, תושבת גבעות. "כשהגענו לכאן לפני שש שנים, הפנו אותנו לאלי, כל דבר ביישוב עבר דרך אלי".
בתחילת 2010, כשנבטה בתושבים ההחלטה לנסות לקדם את היישוב ללא הישיבה, הם קיימו פגישה ללא קלופמן, ובחרו ועד. "הדבר האחרון שרצינו היה להילחם בישיבה", אומר רייך. "היינו אז 16 משפחות, שליש מהן של בוגרי הישיבה, ואמרנו לעצמנו שהישיבה לא הצליחה לקדם כאן דבר במהלך השנים, ועכשיו הגיע תורנו לקחת את המושכות. ברוב תמימותנו חשבנו שהם אפילו ישמחו על היוזמה".
הוועד החליט, כצעד ראשון, לקבוע פגישה עם ראש המועצה האזורית גוש עציון, שאול גולדשטיין. "עד אז ציירו לנו אותו כאיש הרע בסיפור. נפגשנו איתו, ואמרנו לו שאנחנו רוצים לשמוע, להבין מה קורה ביישוב. הוא אמר לנו שהמועצה מעוניינת בבנייה במקום, ואפילו תסייע לישיבה אם זו אכן תבנה".
מראש המועצה המשיכו התושבים הלאה, וניסו ליזום פגישה עם הרב יהושע בן-מאיר, ראש ישיבת 'שבות ישראל'. "בתחילה הוא הסכים להיפגש, אבל אז הפגישה נדחתה למועד בלתי ידוע".
התושבים מדווחים שבאותה תקופה החלה מסכת התכתבויות חריפה למדי בין ראש המועצה לראש הישיבה, כשהעתקים מכל פנייה נשלחים אליהם. "רצינו לומר לשניהם שלא באמת אכפת לנו מי צודק, אנחנו רוצים להתקדם".
בשלב זה החליטו התושבים שהם זקוקים לסיוע משפטי, שיבהיר להם מה בדיוק מעמדם בכל התסבוכת הזאת ומה ביכולתם לעשות או לדרוש. "שכרנו עורך דין, ורק דרכו גילינו שהזכויות של הישיבה כאן היו רק עד שנת 2005, ושלא כל הקרוונים שייכים לה", אומר רייך.
פגישה בין הרב בן-מאיר ובין שניים מנציגי היישוב התקיימה בסופו של דבר בחודש יוני בשנה שעברה. "הוא אמר שהם משקיעים כספים, ושהביקורת שלנו אינה הגיונית. אמר: 'תקימו ועדות, תגייסו כספים, ותעשו גן שעשועים ומה שאתם רוצים, אבל שכל דבר יקבל את אישורי. לא אאשר כל דבר שעלול לפגוע בתוואי העתידי של קמפוס הישיבה'. כאילו אנחנו ועד כיתה. אמרנו לו 'תן לנו – אנחנו ננהל את היישוב', והוא ענה: 'מה פתאום, זה השטח שלי'".