סקירת עיתונות קלילה שערכתי מגלה כי לא מעט עיתונאים וטוקבקיסטים אינם סוברים כמותי. לרוב מדובר באנשי ימין קיצוני. אין לי הרבה בעיות איתם. איתם לפחות אני יודע איך להתמודד וכיצד להתייחס לדעותיהם: פסילת סף; אבל זו דעתם הכנה והאמיתית שמלכתחילה אינה שוחרת זכויות אדם (שאינו, נגיד, יהודי או ימני) שאינני מסכים איתה כלל ועיקר ואף בז לה, אך לפחות אין ריח זיוף ותועבת דיון וויכוח שקריים של מי שרוממות דמוקרטיה בידם אבל מגל קומוניזם בידם עולה ממנה. מאידך-גיסא, עם רבים, משמאל ומימין, שסוברים כמותי, שחוק החרם חצה את גבולות המותר של הדמוקרטיה, אני מרגיש נוח מאוד לשהות בכפיפה אחת. אבל לא עם כולם...
מאוד-מאוד לא נוח לי למצוא לצידי את (חלק מ...) ציבור אנשי השמאל שזועקים, בעקבות חוק החרם, חמס על אובדן הדמוקרטיה. זאת מהסיבות כדלקמן:
1. מי - שלפני שבועיים זעק שמותר (ובכל הכוח, יהא אשר יהא) למשטרה לזמן את הרב
דוב ליאור לחקירה בשל התבטאות הלכתית - אין חופש הדיבור והדמוקרטיה ערך מקודש בעיניו. רק חופש הדיבור שלו עצמו מקודש בעיניו.
2. מי - שמבית מדרשה יצא חוק הפוטושופ (
ציפי לבני) שקורא להגביל את חופש היצירה והביטוי של אנשים מוכשרים שמא - מה שכלל לא הוכח אלא במחקרים דמגוגיים "מטעם" - איזו אהבלה תרעיב עצמה למוות מרוב קנאה בגזרתה של דוגמנית "שווה" - לא מתוך כנות ו
בתום לב מרביץ דרשה על זכויות אדם, תעסוקה וביטוי כשביבי, כמותה ממש, קורא תיגר על הזכות להתבטא בחופשיות.
3. מי - שהציע את "חוק הספר" (
ניצן הורוביץ) שנועד לקבוע לשוק החופשי-הדמוקרטי כיצד יתומחר ויימכר ספר - לא יכול לומר כי הוא חש בושה עקב התערבות שלטונית במעשי הפרט.
4. מי - (פרופסור
מרדכי קרמניצר, ד"ר אמיר פז פוקס, העיתונאי יגאל סרנה ועוד רבים וטובים, או לא) ששותקים כששר האוצר
יובל שטייניץ מטיל על שוק הנדל"ן החופשי והדמוקרטי "פטישים" במשקלות שונים ומאיים שיש לו פטיש כבד יותר באמתחתו לריסוק תרבות המערב החופשית של היצע וביקוש - מוטב כי ישתוק גם כאשר פטישי אותה הממשלה מונחתים במטרה לרסק את תרבות המערב החופשית של שיג ושיח. (אגב, גם האדומים ממוסקבה, בדומה לשטייניץ, איימו קונסטרוקטיבית על השוק החופשי באמצעות פטיש - הפטיש המוזהב המפורסם שנחרת על דגלם לצד המגל. כך שנראה לי כי מאחר שבפטיש הוא כבר השתמש, יותר יהלום את שטייניץ בגלמו שליט אדום, לאיים עכשיו עם מגל...)
יש עוד כמה דוגמאות אבל העיקרון ברור: השמאל תומך - ככלל - במדיניות האנטי-דמוקרטית של ביבי וממשלתו. וביבי וממשלתו, בחקיקה ובאכיפה, בפירוש, רחוקים מניהול מדיניות דמוקרטית (הסממן הדמוקרטי היחיד של שלטונם הוא תפיסת השלטון, והרוב בכנסת בבחירות דמוקרטיות). ביבי גם בוגד במצביעיו הליברליים בכך שהבטיח להם שוק חופשי וחלף זאת נתן להם ממשלת-שמאל-חברתית-סוציאלית-אדומה שמקשה רגולטורית על התנהלות המשק (שזה סוציאליזם חזירי ולא קפיטליזם חזירי, אבל החלק המדומה שבשמאל הישראלי פשוט לא מצליח לומר סוציאליזם באי-איזה הקשר גנאי, אז הם אומרים קפיטליזם חזירי). הכל הכל בחסות, בהצבעת ובשתיקת החלק המדומה שבשמאל הישראלי.
אז מה קרה פתאום? על מה כל הזעם? פתאום גיליתם שביבי מאיים על יסודות הדמוקרטיה? תשובה: לא! אתם יודעים את זה מזמן. עוד מהסיבוב הקודם שלו כראש-ממשלה. זה פשוט לא הפריע לכם עד עכשיו, האופן שבו שהוא פגע בה. מצידכם הדמוקרטיה (ובזאת אינכם שונים מביבי) היא אך כלי ותו לא להגשמת רעיונותיכם ותפיסת השלטון. מה שקרה, מה שעורר את זעמכם כעת, זה שביבי פוגע בזכות - שלכם - להתבטא בחופשיות. כל זמן שהוא פוגע באחרים - זה לא מזיז לכם כלום. אז אנא - שתיקה יאה לחכמים, ומכל שכן למי שאינו... (ויוער ויובהר היטב: איני רואה פגם מוסרי בכך שאיש שמאל "אמיתי" ימחה נגד מדיניות ההשתקה של ביבי. אין לי גם בעיה - לעניין זה - עם מי שסובר שלממשלה מותר לסתום פיות. הבעיה שלי כאן היא רק עם איש שמאל מדומה שלא מחה כאשר הושתקו גם דעות ימין).