הייתי בשדרות רוטשילד ביום השלישי להקמתה של שדרת האוהלים. לעת ערב, כשחזרתי לביתי נפגשתי עם התקשורת, שהייתה שם כמוני. הייתה זו תקשורת שדפקה עשרות שעות של צילום. אודה, שהתחלחלתי מעוצמת הפער בין מה שאני ראיתי ושמעתי באותן השעות בשדרות רוטשילד, ובין מה שנשפך מהמסך של כל הערוצים בביתי ובבתיהם של אזרחי ישראל. מסך הטלוויזיה שלח לכתובתו של הצופה תמונות נלעגות של צעירים חובבניים חסרי מסר, עם הרבה גיטרה, עם הרבה שירה, עם הרבה אהבה, עם הרבה צבעוניות של הפנינג, שמתפרס על פני שדרות רוטשילד ועובר אל השעות הקטנות של הלילה. כל ערוצי הטלוויזיה התחרו ביניהם בהדגשת אפס אמירה חברתית, אפס של מצוקה קיומית אמיתית של דור, שמחר ייקח על עצמו את נטל המעמסה, שנקראת מדינה ויעצב את דמותה של החברה בישראל. עוצמת הפער בין מה שאני ראיתי בשדרות רוטשילד ובין מה שהוצג בכל ערוצי התקשורת זו כבר לא מעידה. זו תעודת עניות לתקשורת שקיבלה את הציון נכשל ביום המבחן. היא קבלה נכשל, כי לא נמצא ערוץ טלוויזיה אחד, שהעלה בצורה עניינית את מחאת האוהלים. הייתה התייחסות רבה לצבעוניות שמסביב ולשולי, אך לא הייתה התייחסות למהות של מה שמתחולל בשדרות רוטשילד - מחאה המבטאת מאבק על דירה. במקום לירות יריות ביקורתיות בנוסח מפונקים מרחוב שינקין, אפשר היה לצפות לאמירה, שהצורך בדירה הוא דבר בסיסי - והדור הצעיר במאהל האוהלים נותן ביטוי כואב ומוחה על כך, שזה לא בר השגה ולא בר מימוש. זו הייתה יכולה להיות שעתם היפה של ערוצי הטלוויזיה לשאול יחד עם הצעירים מה מטריד אותם, ואיפה הם יימצאו עצמם במרוץ המחירים המטורף של דיור לנוכח העובדה, שרבים רבים מהם מועסקים בעבודות לפי שכר של שעה ולא בסביבה המעניקה ביטחון קיומי. למרות התחרות הקשה בין כל ערוצי הטלוויזיה הם היו מאוחדים בבריחה מהדיון האמיתי בחרדות הקיומיות של הדור הצעיר - וגם של הוריהם - ששואלים לאן מובילים החיים בארץ הזו, כאשר לא כל הורה יכול להגיש את הסיוע הדרוש להשגת דירה לבניו ובנותיו המתבגרים. ערוצי הטלוויזיה בדרך כלל מאוחדים בהעצמות חרדות קיומיות לנוכח איום אירני ומכל מי שנראה עם כפייה ועונה לשם מוחמד או מוסטפה . הפעם כל ערוצי הטלוויזיה היו מאוחדים בהצנעת החרדה הקיומית של הדור הצעיר בישראל - יהודי וערבי - לנוכח הקשיים בהשגת קורת גג. אף לא ערוץ טלוויזיה אחד ניסה לאתגר את ממשלת ישראל בשלל שאלות שמטרידות את הדור הצעיר. דור שנמאס לו מספינים ומסדר יום ביטחוני שמטרתו לקבור כל מחאה חברתית. דור שהחליט לומר לא למציאות של פערים חברתיים ולמלחמות שאינן נגמרות. את כל זה אפשר למצוא היום בשדרות רוטשילד בתל אביב ובמרכזי מחאה בערי ישראל, אבל לא תמצאו אותה מקבלת ביטוי בתקשורת הישראלית.