בלימודי הכלכלה לימדו אותנו שקיים שוק המניות ושוק אגרות החוב, כאשר קיים ביניהם הבדל מהותי והוא שיעור הסיכון. ככל ששיעור הסיכון גדול יותר, כך גם הסיכוי לתשואה רבה יותר, ועל כן שוק אגרות החוב נחשב ובצדק לשוק סולידי ושוק המתאים לצרכן שונא סיכון. עד כאן הגיוני, עד שבאים הטייקונים ומלמדים אותנו את "רזי הכלכלה החדשה", או במילים אחרות - "תספורת".
תספורת זו מילה נרדפת לגזילה או גניבה, אז למה לקרוא לנבלה בשמות תואר מעולם האגדות והדימויים היפים? בעלי ההון גייסו כספים מהציבור, דרך בעלי ההשקעות, והבטיחו לשלם במועד הפירעון את ערכם בתוספת ריבית, לכן לא ברורה התנהלות הטייקונים, אשר מציעים לא להחזיר את החוב!
מדוע בישראל לא מקיאים נוהל זה?
באיזו זכות ובאיזו קלות מאפשרים להם להנפיק אג"ח? האם הם לא נדרשים להעמיד בטוחות? נכון, לכל יזם יכולים להיות קשיים ומשברים, אך מדוע
יצחק תשובה לא מציע לציבור פתרון יצירתי אחר? מדוע הוא לא מציע לציבור מניות של חברות הגז אשר בבעלותו? שהרי כל אזרח שהיה נקלע לקשיי מימון, היה נדרש ובצדק מהבנק לממש חלק מנכסיו או למכור את תיק המניות שלו! התנהגות זו עלולה לגרום לחרם צרכנים על תחנות דלק למשל?
בעולם שבו שולטות הרשתות החברתיות וכשיש תחרות בתחום המילוי, לא חסר הגפרור אשר ידליק את המדורה - והיא תהיה לא קטנה! לא חסר הרבה שיקום מישהו וינהיג את הצרכנים ויקרא להחרמת פרטנר, שהרי לא חסרות סיבות לנטוש את החברה, ומרד כזה יהיה אולי בחזקת הקש שישבור את גבו של הגמל.
אולי תשובה, בחושיו המחודדים, הבין שכעת הדרך הנכונה היא לדחות את הטיפול בדלק נדל"ן בחצי שנה, עד אשר יחלוף זעם. אולם נראה שהפעם הציבור חד יותר ולא יסכים לתספורת לאור היום וכנראה גם לא לזו שתיערך בחשכה, וכדאי שיבינו שעדיף להכין פתרון יצרתי יותר, אולי הקצאה של מניות גז כתחליף?